לפני יותר מעשור, לקחתי את תרמילי, ארזתי כריך לדרך, והלכתי מביתי, מארצי וממולדתי האידאולוגית, השמאל, לימין, אותו תיעבתי רוב חיי, ביטלתי, השתקתי. עברתי כי הבנתי שיש אמת שיותר רלוונטית בשבילי בימין מאשר בשמאל. זה היה שבר קשה בשבילי, ושילמתי מחיר יקר. לתקופה לא קצרה הייתי התגלמות כל הרע בעיני המחנה שעזבתי, שמי היה סימן מסחרי לשיבוש דעת בזוי. הייתי בודד. במקביל קיבלתי חום גדול מעם ישראל, והרגשתי שלא נורא, מי שאיבדתי שילך לכפרות, יש לי חברים חדשים.

ואז קרה לימין משהו נורא בעיני. הוא נהיה מלוכני. הוא שם את ביבי כמטרת קיומו היחידית, האידאולוגיה נזרקה לפח. אין ימין, יש נאמנות לשליט, ולכן רק הנאמנים על מלא התקדמו במעלה התפקידים, כל השאר נפלטו. כבר כתבתי פה בעבר, יש לי אלרגיה לאנשים נאמנים למישהו שהוא לא הם ולא משפחתם. נאמנות לאדם, גם כשהוא מרשה לעצמו התנהגויות עקומות מוסרית וערכית, היא תכונה עלובה בעיני, ומי שמרשה לעצמו לרדת כה נמוך ולהיות עבד נרצע בתמורה לקידום, בהכרח אינו אדם מן המובחר. אין אדם בעל שיעור קומה שמוכן להיות במצב כזה, ואלה שניסו אבל גילו מעט עצמאות מחשבתית נערפו מיד. לכן אנחנו מקבלים כעת ממשלה כה גרועה שגורמת לי מבוכה עמוקה. בזה תמכתי? את זה קידמתי? על זה נלחמתי באולפנים? על זה הוּקעתי ויוּרטתי? על המופע החובבני הזה? זה ימין? לא יכול להיות. זאת התחזות של חסרי תועלת המתחפשים לבעלי אידיאולוגיה כדי לבוז בז לעצמם. זהו.

אני מסתכל על מאה הימים הראשונים של הממשלה הזאת ושואל- מה עשיתם? במה הועלתם? בקריעת החברה ? במחיקת ערך כלכלת המדינה? בהורדת חום היחסים עם כל מדינות ערב? בעימות עם האמריקאים? בפיחות ערך הצבא? בהצתת מלחמת דת? בהרס חופשת הפסח? ואל תגידו- הם התחילו. אתם התחלתם את כל הנפילה הזאת, בעבודה מרושלת, בחזירות לשדוד משאבים, בחוסר כישרון ויכולות, בדרדור השיח למיץ של הזבל ברמת חובב. את אותן תוצאות הייתם משיגים לו הייתם עדינים, מקשיבים, מאמינים בכוחכם ולא שואבים אותו מליבוי האזרחים אלה באלה.

להיות "ימני" זה לא מספיק. צריך גם מומחיות, ויכולות מעולות, וכישורי למידה, וממלכתיות מעל הכל, לא שפת ג'ורה. אחרי שגמרו לפצל את המשרדים, עכשיו הם עוסקים בהשמדת מה שנותר בידיהם. איזו בושה. כמה בדידות אני מרגיש שוב, להיות ימני ולפחד כל רגע מהצעד הבא של הממשלה הימנית. מרגיש אכזבה על מלא