יניב קקון הוא משורר צעיר, יליד 1980 , בוגר תנועת נוער, איש חינוך, לוחם וקצין במילואים. את עשייתו החינוכית שילב עם לימודים במכון לחינוך דמוקרטי במכללת סמינר הקיבוצים.

קובץ השירים הראשון שלו “שכונה” זכה בפרס אשדוד ליוצרים ואמנים צעירים, וחלק משירי הקובץ תורגמו לערבית ולאנגלית.

קקון הוא פעיל חברתי הקובל בשיריו ובמאמריו על תחושת הניכור של עדות ומגזרים בחברה המקוטבת בת זמננו, שבה רבבות אנשים חיים ללא נקודת אחיזה, ללא ביטחון וללא חדוות חיים.

שירים כדוגמת שיריו של קקון עשויים לשמש גשר של מילים לדיאלוג ומקור נחמה לאותם אנשים המגששים את דרכם כדי למצוא את מקומם במרקם החברה הישראלית.

את קובץ שיריו מנחה חשיבה קהילתית-אתגרית ואמונה שמתוך הסחי והסיאוב יכולה ללבלב מציאות אחרת.

בפתח ספרו הוא ממליץ לקוראיו, בכעין מנשר שכותרתו “דרך”, לעזוב את הדרך הכבושה והבטוחה ולהרוויח “גם את ההר הנכסף וגם דרך חדשה”. הוא מלמד את קוראיו שביד האדם, אם ירצה, לכבוש דרך משלו ולפלס לעצמו נתיב חדש.

וכך הוא כותב בשיר “שכונה”, שעל שמו קרוי הקובץ כולו: “בלב השכונה העשויה ברובה / מִקְצַב סיתות עם שם או מספר ]...[ תמיד תהיה סמטה שתוביל אותך אל פיסות העץ / אפשר שעליהן פיסות בד / טבולות שתן כלבים / או גברים ששתו ו’שכחו’ את ביתם / אפשר שעל אחת מפיסות העץ מישהו / חרט פעם; / ושאהבה זו עודנה נוכחת בקופסאות האשל שבין החלונות”. את שירו “ניתוח” הוא מסיים במילים: “מהשכונה שלי לאחר הסרת הפיגומים / נותר חיוך המעטר את הסימטה שלי”.

 על שירתו הלוקלית והאוניברסלית כאחת, המשלבת מחאה ואופטימיות, רגש וחכמת חיים, מצאנו אותו ראוי לפרס

 רמת-גן לשירת ביכורים לשנת תשע’’ב, 2012 .

ולראיה באנו על החתום

פרופ’ זיוה שמיר - יו”ר, ד”ר עדנה קפלן–הגלר,

פרופ’ ניצה בן–דב, ד”ר ליליאן דבי - גורי, עו”ד צביקה ניר