כל זוג שהתחתן באולמי הטרויה באשדוד מכיר את אביעד תורג'מן. בגיל 35 הוא אבא ל3, יזם ומנהל השיווק והמכירות בטרויה. בימים אלו הוא גם עובד על סטרטאפ בתחום החתונות ויש לו גם חברה בתחום ההתחדשות העירונית.

אביעד למד במקיף ו' והוא אשדודי בדם ובנשמה. יחד עם אמיר ותהילה ברדה, הוא מנהל את עמותת הגמ"ח 'חסדי נעה' התורמת המון סלי מזון לאנשים עם קשיים כלכליים, ועושים כל כך הרבה מעבר.

"אני חושב שאנחנו נוגעים בהרבה אנשים בתחום העשייה שלנו, אין משהו ספציפי שאנחנו עושים.

אנחנו מתעסקים עם יתומים, אלמונות, משפחות וילדים בביה"ח, זוגות שאין להם כסף להתחתן, ילדים עם צרכים מיוחדים. אנחנו נוגעים לאנשים בלב, ובטוח שנגענו למישהו בלב טיפה יותר מדי".

העשייה ההתנדבותית של האדם:
"בגדול, כל שנה אנחנו עושים סלי מזון בראש השנה ופסח, וגם בשבתות כשיש תקציב ויוצא. הרבה אנשים טובים עוזרים בדרך, זה לא רק אנחנו, יש צוות מלא שעוזרים, המון אנשים שתורמים.

למשל יובל סרי ז"ל שהלכה לעולמה בחודש יולי האחרון הייתה פעילה בעמותה מאוד, ועזרה להמון אנשים בארוחות הקידוש שלהם.

כבר קרוב ל6 שנים שאנחנו עושים סלי מזון. בראש השנה האחרון עשינו 1500 סלי מזון רק לתושבי האשדוד. בפסח הזה אנחנו נעשה בעזרה ה' גם 1500 סלי מזון.

כל חנוכה ופורים אנחנו מחלקים 1200 שקיות הפתעות לילדים בבתי חולים וילדים בעלי מוגבלויות. הרבה פעילויות שאנחנו עושים בבית הדר.

גם במלחמה עצמה עשינו חמ"ל מטורף יחד עם מתנ"ס ט לטובת החיילים ומשפחות החיילים והמפונים. אנחנו כל היום רק מחפשים לעשות דברים טובים.

חיתנו זוג אנשים אוטיסטים בבית האופרה, יחד עם המון ספקים שבאו לתרום ואפילו עשינו עמדות תיפלין לעילוי נשמת כל מני אנשים שחשובים לנו ברחבי העיר".

מה הוביל אותך לזה?

"אני ואמיר חברים מאוד טובים מהילדות, והוא פשוט התקשר אליי ולקח את האובדן של הילדה לעשייה למען ההנצחה שלה.

העמותה נפתחה בשם חסדי נעה, על שם הבת של אמיר ותהילה שנפלה בלידה, והבת של אורית אבו שהייתה חולה הרבה מאוד זמן במחלה, ועשינו הרבה דברים לעילוי נשמתן ולעילוי נשימת הרבה נרצחים מה7.10, שזה מופיע בסל המזון שאנחנו מחלקים, כדי שמי שיקבל לא ישכח אותם.

זה חשוב בעיננו, על אף כל חילוקי הדעות כולנו מאותה העיר.

ובעיקר יש לי 2 הורים מדהימים מאוד שחינכו אותי בצורה הכי נכונה שיש לכבוד, ערכים ולתת למען האחר.

לאבא שלי הייתה גם עמותה באשדוד לחלוקת סלי מזון. עם הזמן והגיל הוא התבגר והפסיק עם זה, אבל אני חושב שזה בא משם.

אנשים איבדו קצת את הלמען האחר, זה עולם חומרי. במלחמה ראיתי שחצי אשדוד נרתמה כדי לעזור לחצי השני.

אנחנו עיר שאפשר להגיד עליה הכל, פולטיקה וריבים ומלא דברים לא טובים, אבל כשצריך אתה מגלה את האנשים האמיתיים. והרוב הגדול שבאשדודים הם אנשים טובים, עם לב ענק שאוהבים לתת".

יש רגע שנצור לך בלב?

"באיזשהו שלב של ייאוש, מיתר עשייה למען האחר כשיש את החיים האישיים, חשבתי שהשנה לא אעשה, אין מה לעשות, יבינו אותי, אני גם בן אדם.

אני באירוע בטרויה, רוקד ברחבה, וניגשת אליי מישהי שאמרה לי 'אתה כל שנה מביא לנו סל מזון לי ולאמא שלי, ואתה לא יודע כמה אתה עוזר לנו'. לפני שהגבתי והבנתי מה אמרה, הסתובבתי לרגע והיא נעלמה ולא מצאתי אותה שוב.

היא נתנה לי את הכוח להמשיך יום אחרי.

כל פעם שאני טיפה חושב לוותר אני אומר, בשבילי זה קצת בלאגן בארגון אבל יש אנשים שזה הכל בשבילם. אנחנו נותנים להם סל מזון שהם אוכלים איתו בארוחת חג, ואני יכול להגיד שזה בזכותי.

ילדה שהבאתי לה שקית הפתעה לפורים ב4.90, בשבילי זה כלום ובשבילה זה כל העולם. אתה אומר לעצמך 'באנ'ה, מה השקית הזאת עושה לילדה? זה אושר'. זה משמעותי. זה הדבר שהכי ממלא אותי בעולם.

שום דבר חומרי, ומבלי לזלזל באף אמצעי, לא ממלא כמו עשייה".

מה החלום שלך?

"תן לי להמשיך בעשייה למען האחר, אבל שלא יצטרכו את זה יותר. שכבר לא יהיה את כל הדברים האלו בבתי החולים וכל זה, שלא יהיה.

אבל אם יהיה, אז שאהיה בצד שעושה למען ושאלוהים יתן לי את הכוחות להמשיך את העשייה הזאת".

מה היית מבקשת מאנשים?
"הייתי רוצה שיבינו באמת מה חשוב בחיים ולא יתעסקו בדברים שלא חשובים.

יש אנשים שצריכים הרבה יותר מכל הדברים הרגילים, והם מתפספסים. והדברים הקטנים האלו כמו לעזור לאחרים זה מה שחשוב בחיים.

מעבר לזה, אני רוצה להודות למשפחה שלי ולעבודה שלי 'טרויה' שנרמתים בכל פעם שאני יוצא לגמח"ים או בתי חולים ותומכים".