בשבוע שעבר נעצר מורה בבית ספר יסודי באשדוד בחשד שפגע מינית במספר תלמידות במקרים שונים. מעבר לזעזוע העמוק שחוות התלמידות שנפגעו כמובן, אין דבר כואב יותר גם להורה מאשר לגלות שילדו עבר פגיעה מינית. לצד הייסורים והתחושות הקשות, הרגע הזה מתמלא בנוסף בתחושת אשמה נוראית ועלולות לעלות ממנו מספר שאלות: 'איך לא ראיתי?', 'איך לא זיהיתי את הסימנים?', 'איך לא הגנתי על הילד שלי?'.

חשוב להבהיר: ההורים לא אחראים לפגיעה שילדיהם עבר. אך יחד עם זאת, ישנן דרכים וכלים שיכולים לעזור לנו כהורים להגן על היקרים לנו מכל מפני האיום הממשי בדמות פגיעה מינית.

לעיתים קרובות צפה השאלה כיצד ניתן לזהות סימנים לכך שהילד עבר פגיעה מינית. הסימן העיקרי הוא זיהוי שינויים בהתנהגות או באופי של הילד. אתם מכירים את ילדכם, ואם אתם מבחינים בשינויים משמעותיים, זה יכול להיות האינדיקציה הראשונה לכך שמשהו קרה.

שינויים אלו יכולים להתבטא בתחומים שונים:

• שינוי בתיאבון: אכילה מוגזמת או חוסר תיאבון.
• לבוש: מעבר לסגנון לבוש שונה, כמו בגדים שמסתירים את הגוף יתר על המידה.
• התנהגות חברתית: הסתגרות או לחילופין חיפוש תשומת לב מוגזמת.
• התנהגות דיגיטלית: שימוש חשוד במכשירים אלקטרוניים או הסתתרות בעת שימוש בהם.
• מצב רוח: דיכאון, התפרצויות כעס בלתי מוסברות או פחד מוגבר.
• התנהגות בבית הספר: ירידה בציונים, היעדרות או קשיים חברתיים.
• הגברת מיניות: התנהגות מינית שאינה מתאימה לגיל הילד.
• דיכאון או חרדות: עצבות ממושכת או חוסר רצון לעסוק בפעילויות שהיו אהובות.
• התנהגות רגרסיבית: חזרה להתנהגויות ילדותיות כמו מציצת אצבע או דיבור בג'יבריש.

במקרה של חשד לפגיעה, מומלץ לפנות לטיפול מקצועי אצל מטפל המתמחה בעבודה עם ילדים שחוו פגיעה. טיפול פרטני יכול לעזור לילד לעבד את החוויה ולבנות מחדש תחושת ביטחון עצמי. חשוב לזכור כי זיהוי מוקדם, התערבות נכונה ותמיכה מתמשכת הם קריטיים לשיקום הילד.

אם כן, כיצד אנו ההורים יכולים לפעול כדי לצמצם את הסיכוי לפגיעות מיניות אצל יקירנו? למעשה, כבר מגיל שלוש ניתן להתחיל בשיחות פשוטות וברורות עם הילד כדי לעורר אצלו את המודעות לנושא. על מנת לעשות זאת בדרך נכונה, ישנם עשרה צעדים בהם יש לנקוט שהם בבחינת "עשרת הדיברות" של מוגנות להורה:

1)         למדו את הילד את שלושת ה"למדים": להגיד "לא", לרוץ ולספר.

2)         למדו את הילד להגיד "לא" – לילדים, מבוגרים, ולבני משפחה.

3)         למדו את הילד שמבוגר אינו צריך לבקש עזרה מילד. אם ממבוגר מבקש עזרה יש  להגיד "לא".

4)         למדו את הילד תמיד לבקש רשות מהורה.

5)         תרגלו עם הילד מה לעשות כאשר....

6)         למדו את הילד את ההבדיל בין "סוד טוב" ו"סוד לא טוב".

7)         אל תשאירו את הילד עם אף אחד אלא אם יש לך אמון מלא בו.

8)         למדו את הילד שמות מתאימות למקומות המוצנעים ולמדו שלאף אחד אין רשות לגעת או להסתכל בהם.

9)         הקפידו על כללי בטיחות באינטרנט ושימוש בתוכנות הגנה שונות במכשירים ביתיים.

10)      תעודדו הבעת רגשות, ובמיוחד רגשות פחד, אשמה ובלבול.

מעבר לצעדים אלו, עלינו ליצור בסופו של דבר סביבה תומכת עבור הילד שבה ירגיש בנוח לשתף את תחושותיו. עלינו להקדיש זמן להקשבה אמיתית, לפתוח בפניו את הלב והאזניים ולעודד אותו לשוחח על דברים שמערערים את עולמו. הוא זקוק לנו שנאמין בו, שנחנך אותו בביטחון ושנהיה לו לעוגן יציב בעולם מלא בחוסר ודאות.

הכותבת היא דבי גרוס, פסיכולוגית מומחית לפגיעות מיניות, חברת פורום תקנה.