איתי לוי יצא יחד עם יורם סוויסה, בשיתוף עיריית אשדוד, להדליק נר רביעי של חנוכה יחד עם משפחתו של רב סמל ראשון, אליהו מיכאל הרוש ז"ל.

אליהו אהב מאוד את הזמר איתי לוי. כשהיה יוצא לסיורים בניידת, היה נוהג להאזין לשירים שלו ולשיר בקולי קולות. איתי לוי הגיע בעצמו לסגור מעגל עם המשפחה, לחבק אותם ולשיר להם את השיר שאליהו כל כך אהב, באתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד.

רב סמל ראשון, אליהו מיכאל הרוש ז"ל, שוטר במשטרת ישראל, היה בן 28 בנופלו. בליל השישה באוקטובר, אליהו שימש כראש משמרת תחנת משטרת שדרות. את המשמרת הוא סיים בשעה שש בבוקר, והתעכב כדי להחליף שוטר אחר.

שעמד לצאת מהתחנה, התחילו להישמע אזעקות, וכעבור עשר דקות התקבל דיווח על חדירת מחבלים. אליהו, ששמע יריות מחוץ לתחנה, התמ גן בשכפ"ץ, קסדה ונשק, ובלי היסוס וחתירה למגע, יצא ראשון.

בחוץ הבחין במחבלים חמושים רכובים על טנדר לבן. אליהו הבחין שהמחבלים ירו בחברו, כדי להציל אותו, הוא משך אליו את תשומת ליבם בקרב יריות. במהלך הקרב,ירה לכיוונו צלף ואליהו מת במקום. הוא היה ההרוג הראשון בזירה הזו.

סיפור חייו 

בנם הבכור של רחלי ויצחק. נולד ביום כ"ו בתמוז תשנ"ה (24.7.1995) באשדוד. אח לאפרת, רבקה, אביה, אלחנן, הילה ובת שבע.

אליהו מיכאל (אליקו) גדל והתחנך באשדוד. למד במוסדות חינוך בעיר והיה לתלמיד חכם.

ב-19.6.2016 נישא להודיה, ואת ביתם קבעו בנתיבות.

שתי אהבות מקבילות היו לו. הראשונה – אהבת המשפחה, התורה והאל, והשנייה – אהבת הארץ והמולדת, ציונות. על כן ביום 26.3.2017, חודשים אחדים אחרי נישואיו ובעידודה של רעייתו, התגייס למשטרת ישראל במסגרת תוכנית "שח"מ חרדי" (שירות חובה במשטרה לחרדים) והוצב בתחנת אשדוד במחוז הדרום.

אליהו גויס, ותוך כדי שירותו דאג לכל צרכי הבית והמשפחה היפה שהקים, ואליה התווספו שלוש קטנטנות שהביאו שפע שמחה לבית - ליה רחלי, אופרי ונויה אסתר. כְּאָב מסור אהב את בנותיו בכל ליבו, פינק אותן, הִרבה לחבק וללטף ונהנה לבלות במחיצתן. מדי יום הן ציפו לשובו מהתחנה בכיליון עיניים.

במהלך השירות. לצד התפתחותו המקצועית שלו עצמו עודד את רעייתו להתקדם ותמך בה כשהחליטה לצאת לקורס חוקרות במשטרה.

במרץ 2021 המשיך אליהו לשירות קבע ושירת בתפקיד סייר בתחנת משטרת שדרות שבמחוז הדרום. בחלוף הזמן התקדם לתפקיד ראש קבוצת סיור. מפקדיו העריכו אותו מאוד, ועל כן יועד לצאת לקורס קצינים. את תפקידיו ביצע נאמנה, ובתחנה בלט במקצועיות, בסדר ובארגון שלו בכל התנהלותו.

אדם צנוע היה, במסגרת התפקיד וגם מחוצה לו תמיד התייחס לאנשים שמולו קודם כול כבני אדם ודיבר איתם בגובה העיניים ולא בהתנשאות. עם עמיתיו נהג באכפתיות, ואל פקודיו היה קשוב ומלא דאגה לצורכיהם. לא אחת ישב אף עם עצורים ושוחח עימם בחום.

אליהו התגאה בהיותו שוטר, חש שהמשטרה היא כבית שני עבורו ושירת מתוך תחושת מחויבות ושליחות ובמוטיבציה גבוהה. בגלל המשמרות שמטבע הדברים מתקיימות בכל ימות השנה, נאלץ לעיתים לוותר על מסיבות יום הולדת ועל שבתות וחגים בחיק המשפחה, אך עשה זאת בלב שלם מתוך אמונה שעליו להגן על המדינה ועל אזרחיה.

אליהו היה משפחתי ואוהב עם כל קרובי המשפחה, גיבש אותם וחיבר ביניהם, עמד לצידם בכל מצב ושימש עמוד תווך במשפחה. שירת קריוקי משותפת ומפגשים של "על האש" עימם היו חביבים עליו. קשר קרוב במיוחד שרר בינו ובין אימו – הוא דאג לה והיה רגיש אליה, לעיתים תכופות שוחח איתה בטלפון כדי לשאול לשלומה וביקר אותה, והקפיד על קשר טוב גם עם בן זוגה אלון. על קשר מיוחד שמר גם עם אביו יצחק, אותו כיבד מאוד והִרבה לבקר. קשרים חמים וכנים היו לו עם אחיותיו, עם אחיו, עם אחייניו ועם גיסיו. הוא אהב תמיד לשבת עד השעות הקטנות של הלילה בחגים ובשבתות עם המשפחה, חמותו הגיסים והאחיינים שראו בו אח ובן.

בהתמדה עסק בספורט – יצא להליכות והתאמן בחדר כושר. בשעות הפנאי צפה בסרטי פעולה ובקומדיות ואהב לשיר בקולו היפה ולרקוד.

כחבר נאמן חש לעזור לחבריו בעת הצורך, עמד לצידם, שימש אוזן קשבת, שוחח וייעץ, תמך, חיזק ועודד, שימח, החמיא ופרגן, כפי שנהג גם כלפי משפחתו. "כשאנחנו עצובים, אנחנו הולכים לכותל של אליהו", תיארו חבריו, ועמיתיו הוסיפו: "הפסיכולוג של התחנה".

אליהו בורך בשמחת חיים, בעליזות, באופטימיות ובגישה חיובית ונהנה מהחיים. הוא האמין שאין אדם שטוב לו תמיד, אלא מדובר בתפיסת עולם ובגישה אישית, כך שיש אנשים המוצאים את הטוב בכל מצב נתון. אהבת ה' הייתה נר לרגליו לאורך כל חייו. אמונותיו התבססו על תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל, על כבוד האדם ועל אהבת אדם.

בכל אחד ואחת ראה את הטוב, תמיד דן לכף זכות, תפס את כולם כשווים, אהב את הזולת בלי תנאים ובלי קשר לרקע שלו ולעברו ונמנע מלשון הרע. התאפיין בענווה ובצניעות, בדרך ארץ ובנועם הליכות, ביושר ובחסד, ונודע ברוחב לב, בנדיבות, בנתינה ובהכנסת אורחים.

ביתו היה פתוח לכל אורח, בכל עת. בלט בנוכחותו המרשימה, נמנע ממחלוקות, ביקש למנוע שנאה ופילוג, רדף שלום ואהב שלום.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש.

מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו הלילה שימש אליהו כראש משמרת בתחנת משטרת שדרות. את המשמרת סיים ברבע לשש, אך התעכב בתחנה כדי להחליף שוטר אחר. כשעמד לעזוב, החלו להישמע אזעקות, וכעבור כעשר דקות התקבל דיווח על חדירת מחבלים דרך הים באזור קיבוץ זיקים. מתוקף תפקידו איגד סביבו כוחות וביצע את ההנחיות של קצין האג"ם בנוגע להקפצת כוחות.

בשעה שבע לערך שמע אליהו ירי מחוץ לתחנה. לאחר שהתמגן בשכפ"ץ, בקסדה ובנשק ארוך, בלי היסוס ובחתירה למגע יצא ראשון. בחוץ הבחין במחבלים רכובים על טנדר לבן וחמושים בנשק. הם ירו לעבר עמיתו, השוטר שרון, וכדי להצילו, משך אליו אליהו את תשומת ליבם בקרב יריות שבמהלכו לחם בגבורה והצליח לפגוע במחבלים.

במהלך הקרב ירה לכיוונו צלף מבניין מגורים סמוך, ואליהו מת במקום – ההרוג הראשון בזירה זו.

עשרות שוטרים ואזרחים נהרגו באותו יום בקרב על תחנת משטרת שדרות, אך בקרב זה מנע אליהו, עם יתר הכוחות שלחמו במקום, פגיעה נרחבת הרבה יותר בתושבי שדרות.

רב-סמל אליהו מיכאל הרוש נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אישה, שלוש בנות, הורים, חמש אחיות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

ספדה רעייתו הודיה: "צדיק שלי, אתה הפרח הכי יפה שאלוהים קטף. הייתה לי תקווה שתיכנס הביתה ביום שבת. נלחמת בגבורה ובאמיצות לב. אתה אמיץ כמו שאף אחר לא. הגנת בגופך על חבריך. הדם שלך קידוש השם, קידוש השם שלא יחזיר לי אותך".

ספדה אימו רחלי: "בני היקר, מלאך שלי. החבר הכי טוב שלי. מעולם לא דמיינתי בחלומות הכי גרועים שלי שאמצא את עצמי עומדת כאן. כשאימא מביאה ילד לעולם היא יודעת שמטבע העולם בן צריך לקבור את אימו והינה אני עומדת כאן וקוברת אותך ומלווה אותך בדרכך האחרונה. החיים שלי אינם חיים בלעדיך!

כולם מכנים אותך גיבור ישראל אבל אני כאימא לא יכולה להכיל את האימרה הזאת שאתה איננו כאן! אומרים שהזמן מרפא את הכאב ועם הזמן הכאב פוחת ומוצאים סיבה לחייך, אבל אצלי עד יום מותי לא אזכה כבר לחייך ולצחוק חיוך אמיתי בלעדיך. בורא עולם נתן לי פקדון 28 שנים והיום לקח ממני בלי התראה מוקדמת את הפקדון. מעולם לא הבנתי מה זה להיות אם שכולה. תמיד חיבקתי מרחוק את האימהות השכולות, והיום אני רוצה שמי שיחבק אותי, זה אתה.

הלכת מאיתנו לעולם שכולו טוב ונהרגת על קידוש ה'. הלכת מאיתנו בשבוע האזכרה של אבי זצ"ל הרב אליהו כהן בן רחל, וגם ממני הלך אליהו בן רחל. הלך ממני בני בכורי הכתר לראשי. אי אפשר להבין את גודל הכאב כאימא. היית תמיד שם בשבילי ובשביל כולם. סבתא שלך רבקה שתוודא לחיים ארוכים והסבא שלך זצ"ל אליהו לימדו אותנו מה זה פשטות, ענווה, דרך ארץ ועזרה לזולת ואתה בני המשכת בדרכם.

ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".

כתב יצחק אביו: "אליהו מיכאל בני היקר! ה' ייקום דמך. היית מנהיג נוסך, מלטף, מכסה, מרפה ומחפה. לעצמך לא דרשת דבר. מחלת על כבודך. מאושר עם מה שיש לך. גדוש חוכמה ובינה. תפארת בחורים, די לך בקב חרובים. מצטנע, מעוז לדל. לא יודע חדל. סומך, תומך, כמבצר וכמגדל. מנהיג יוצא ראשון כנחשון. מנהיג רם קומה כחומה. אני זועק 'אַיֶּכָּה', כל יום חושב עלייך. מלא געגועים ולב שבור, מחכה לתחיית המתים בקרוב אמן. אבא".

בעקבותיו ובהשראתו של אליהו התגייס אחיו אלחנן למשטרה כארבעה חודשים לאחר נפילתו. רעייתו הודיה סיימה את הכשרתה ומונתה לתפקיד חוקרת חרדית במשטרה, היא חשה שזו צוואתו הבלתי כתובה של בן זוגה. גיסתו מוריה, אחותה של הודיה, עזבה לימודי תואר על מנת להמשיך את דרכו, והתגייסה לאותו תפקיד כמו אליהו בסיירת בתחנת קריית מלאכי.

ספר תורה מהודר נכתב לעילוי נשמת אליהו ומועד הכנסתו לבית כנסת באשדוד נקבע ליום הולדתו, כ"ו בתמוז תשפ"ה.

רעייתו העבירה הרצאות על סיפור גבורתו בערבי נשים ובבתי כנסת.

בפברואר 2025 קיבלה משפחתו של אליהו בשמו את אות "אשדוד היפה", אות כבוד הניתן לאנשים הבולטים בעשייתם למען הקהילה בעיר.

מארז של שלושה יינות הושק לזכרו על ידי רעייתו הודיה, ועל התוויות הודפס דיוקנו והציטוט שאפיין את אליהו: "לא קיים אדם שטוב לו בהכול, קיים אדם שרואה את הטוב בהכול".

בפארק באשדוד ניטע עץ זית לזכרו, ובאתר האינטרנט של העירייה הוקדש לו דף.