"לה קצפת". מבחר גדול של מיני מזונות מוקרמים במחירים מגוחכים במוצ"ש האחרון, כמו שהבטחתי לה פעמים רבות בעבר ולא קיימתי, הוצאתי את האישה לבילוי מסעיר ומטריף חושים, רגע לפני שמתחילה הספירה לאחור לסוף השבוע הבא. הבחירה במקום הבילוי נפלה באופן לא טבעי בעליל (ויש שיגידו לא נורמלי בכללי) על המרכז המסחרי של רובע ג' באשדוד, מקום שרוב האנשים שמגיעים אליו בשעות הללו עושים זאת בכדי להתייצב בתור במרפאת טרם - מן הסתם מפני שכל הקונספט של להתחיל שבוע חדש גרם למערכות החיסוניות בגוף שלהם לקרוס.

יש משהו משעשע בעובדה שדווקא ברובע הכי חרדי באשדוד, שרק יומיים לפני כן סרבני גיוס התקבלו בו כגיבורים, מחצית מהרחובות נקראו על שם חטיבות צה"ל ומבצעים ממלחמת העצמאות. אבל תושבי הרובע יכולים כמובן להתנחם בעובדה המשמחת שהמחצית השנייה היא על שמות רבנים מפורסמים שלא שירתו בצה"ל. אנחנו, כפטריוטים שאנו, הגענו כמובן לרחוב הפלמ"ח, שם שוכן המרכז המסחרי האפל שניצב בצילו המואר של בניין טרם, ונהגי מוניות עייפים נשענים על רכביהם, ממתינים ללקוח הבא שנמאס לו לעמוד בתור הארוך לרופא התורן שמסיים משמרת שבת בת 24 שעות.

"לה קצפת" - הגלידרייה/פיצרייה עם השם הכי שנות השבעים באשדוד, לא נמצאת ממש על הרחוב, ואתה חייב להיכנס פנימה לתוך מעבר חשוך ולגלות נקודת אור שבה מצטופפים המון לובשי שחורים. למרבה ההפתעה, גילינו שמי שחרדים כאן הם דווקא אנחנו, כשמבטיהם של עשרות הלקוחות התמקדו בנו, זוג החילונים שזה מרחוק באו, עד שזה הרגיש שהינה הם מפשיטים אותנו במבטם ומלבישים אותנו בלבוש צנוע יותר. אז הרכנו ראש ונכנסנו פנימה, מבוישים קמעא, אך נחושים למדי.בלי להתכוון התברר לי להפתעתי שאני בכל זאת אדם שמקיים מצוות. לה קצפת

עזרת נשים

בתוך "לה קצפת", חנות הגלידה/פיצה הצרה והוורודה, יש סדר שנקבע כאילו משמים, בין אם מטעמי צניעות ובין אם מסיבות של טעם אישי: עזרת הנשים הצפופה נמצאת בפתח החנות, ליד דוכן הגלידה, הוופל הבלגי והקרפים. בהמשך הדוכן נמצאים הגברים, שעומדים בצפיפות ליד דוכן הפיצה ולחם השום, שהוא המשך דוכן הגלידה רק בטעמים אחרים.

ליד הגלידות והקרפים עומדת מורן, שמכינה קרפ אחרי קרפ ומצליחה ליצור אותם שלמים ומושלמים, למרות המבטים חודרי הבצק שנשלחים לעברה מצד הנשים שצובאות עליה. לעיתים נדמה שחלק מהתענוג שלהן הוא לבקש קרפ ממורן ואז לעמוד ולהתבונן בה מטפלת במקצועיות בנוזל שהופך לקרפ, ובדיוק בעיתוי המתאים לחקור את הלקוחה שלפניה מה תחשוק לקבל בתוכו (ואולי "תחשוק" היא מילה חילונית מדי?).

מקדים למצווה

בצד השני נמצא דרור, שמכין פיצות ומוקרמים ולחם שום עם רוטב ירוק שהוא מסרב לגלות את מרכיביו. מבלי להתכוון התברר לי להפתעתי שאני בכל זאת אדם שמקיים מצוות, כי ויתרתי על תורי ליהודי אחר - וזו סוג של מצווה, אם לא ביהדות אז לפחות ב"לה קצפת". כשדרור הצהיר בפניי שזכיתי במצווה, הרמתי קצת את ראשי וראיתי שכולם, גברים ונשים כאחד, מביטים בי בהערכה מרובה שזכיתי לקיים מצווה, גם אם היא לא חלק מהתרי"ג, וזה למען האמת נתן לי חשק אדיר לקיים עוד מצוות.

אחרי שהזמנתי מדרור משפחתית עם זיתים, והתור בעזרת הגברים דעך במקצת, דרור אמר למורן (שהייתה עסוקה מעל לראשה) שתשגיח גם על עזרת הגברים כי הוא חייב סיגריה. מורן, מסתבר, קורצה מחומר של גיבורים, כי בחמש הדקות הבאות היא התניידה באופן מופלא ממש, ובתפקוד מדהים של סיבולת לב-ריאה-קריזה היא טיפלה בכל הבקשות גם בעזרת הגברים וגם בעזרת הנשים והמשיכה בתוך כך לגלגל קרפים במיומנות.

איזה קטעים פה ווהו ווהו

ב"לה קצפת" יש קומה שנייה שבה יכולים הלקוחות לסעוד את ליבם, אבל אנחנו העדפנו להישאר דווקא למטה, היכן שהאקשן קורה - ויש אקשן למכביר. כמו למשל הלקוח שהתלבט אם לקחת ספגטי או פנה מוקרמים, ודרור המליץ על פנה, כי הצינוריות הללו טעימות ומכילות. אפילו אני, אחרי שקיימתי מצווה, הרהבתי עוז להוסיף כי כל הטוב והמוקרם נכנס לחלל הפנה ורק עושה טוב לבלוטות הטעם. בסופו של דבר בחור הישיבה השתכנע, אלא שדרור גילה למגינת ליבו שנגמר הפנה. והיו גם קטעים נורא מצחיקים, במיוחד אם הם מתרחשים ברובע ג', כמו הלקוח שדרור שאל מה רוצה לאכול וההוא ביקש מעורב, וכולם - גם בעזרת הנשים וגם בגברים - התגלגלו מצחוק כשר על הרצפה.

אפרופו רצפה. אם יש נקודת חולשה אחת ל"לה קצפת", המקום הבאמת מצוין ומלא האווירה הזה, הוא הניקיון הלוקה בחסר - והדברים הגיעו לשיא בחדר השירותים, שנראה כמו בית שימוש באזור קרבות שבו לוחמים כרותי ידיים מנסים לכוון לתוך האסלה. 

קצפת טרייה-טרייה

הפיצה שקיבלנו הייתה מצוינת, יחסית. הבצק היה פריך ומענג, ובאשר לגבינה - במחיר של 35 שקל לא ציפינו ממנה שהיא תהיה משהו (או שתהיה בכלל, אם להיות כנים), אז אין לנו כלל ביקורת עליה. הרוטב החריף והמענג שדרור מכין בעצמו (וכמובן לא גילה לנו את מרכיביו) התגלה כשיאה של הארוחה, והקשה של הפיצה, שהיה כאמור משובח, נשלח לעבר החריף ורסק העגבניות עם השום שהתלווה אליו בתנועות ניגוב נמרצות.

היינו חייבים גם מנה אחרונה. ביקשתי קרפ, אבל מורן סירבה ואמרה שאני חייב להזמין את הוופל הבלגי שלה. הייתי בטוח שהיעתרות לבקשתה תהיה גם כן סוג של מצווה, אבל אף אחד לא אמר על זה כלום. הוופל הבלגי אכן היה טעים, לצידו שני כדורי גלידה טובים (שוקולד ובננה) וקצפת טרייה־טרייה שהוכנה מול עינינו.

מקום נהדר "לה קצפת", עם שירות מעולה, אווירה נהדרת, מבחר גדול של מיני מזונות מוקרמים במחירים מגוחכים והזדמנות אמיתית לעשות מצווה. מי צריך יותר? 

מראה מקום: "לה קצפת", מרכז מסחרי רובע ג' (מאחורי מוניות יהונתן), אשדוד

טלפון: 08־6440439

שעות פתיחה: א'-ה' 11:00-23:30, מוצ"ש עד חצות

פס קול: נגנית הכינור הנהדרת לינדסי סטרלינג, שדרור התעקש לא לגלות לנו את שמה בתחילה

תג מחיר:
פיצה משפחתית עם זיתים - 35 שקל, ופל בלגי עם גלידה וקצפת - 27 שקל, שתייה - 15 שקל, קפה - עשרה שקלים; סך הכול: 87 שקל

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו