"פלטיאל ז"ל": ספר מבריק על עולם הספרות, או רומן שמאוהב בעצמו?


להאזנה לתוכן:

הרומן החדש של מתן חרמוני מתחיל בסיפור על סופר שלוקח לעצמו כתב יד של אדם שמת, ומתפתח לחשבון נפש פרוע עם עולם הספרות הישראלי. המבקרים והקוראים שמצאנו מסכימים שיש כאן כתיבה מלאת נוכחות, אבל חלוקים בשאלה אם ההברקות משרתות את הסיפור או משתלטות עליו.

עטיפת פלטיאל ז"ל, באדיבות הוצאת אפרסמון

מה קורה כשסופר מקבל לידיו כתב יד של אדם אחר, ואז מפרסם אותו תחת שמו?

זו נקודת הפתיחה המסקרנת של "פלטיאל ז"ל", הרומן החדש של מתן חרמוני, שראה אור בהוצאת אפרסמון.

על פניו, מדובר בחומר מצוין למותחן ספרותי: כתב יד, מוות, גניבת יצירה, הצלחה שלא מגיעה למי שזכה בה, וסודות שמאיימים להיחשף.

אלא שחרמוני, כך עולה מן הביקורות, מתעניין לא פחות בדרך שבה עולם הספרות מתנהל מאשר בשאלה מה יקרה לגיבוריו.

וזה בדיוק המקום שבו הדעות מתחילות להתפצל.

כשהמבקר משבח דווקא את הרגעים שבהם הסופר מפסיק להשתולל

אודי בן סעדיה, בביקורת שהתפרסמה בוואלה באוגוסט 2026, הציג את הרומן כיצירה משוכללת, מצחיקה ומלאת תנופה.

אבל מאחורי השבחים מסתתרת הסתייגות מעניינת: הצורך של הרומן לבדר ולהבריק עלול להפוך לעיתים מאומץ מדי.

לדעת המבקר, דווקא ברגעים שבהם חרמוני מפנה מקום ליחסים הכואבים בין אבות לבנים, מתגלה הצד העדין והמרגש של הספר.

זוהי ביקורת חיובית, אך אינה מחמאה חסרת סייגים. היא מצביעה על מתח פנימי בין שני צדדים ביצירה: הסופר המצחיק, החד והשנון, והסופר שמנסה להגיע למשהו פגיע ואנושי.

לא כולם נהנים מהמשחק הספרותי

באתר סקירות הספרים של אתי סרוסי הופיעה סקירה שמציגה זווית נוספת על הספר.

הסקירה מתארת כיצד עלילת גניבת כתב היד הופכת למסגרת שבאמצעותה חרמוני עוסק בעולם הספרות הישראלי ובאקדמיה, בעוד הדמויות והמספר עצמו מפגינים ביטחון עצמי מופרז.

גם בתגובת קורא שפורסמה באתר סימניה באוקטובר 2026 הופיעה עמדה שלילית יותר. הקורא הסתייג מכך שהספר מתרחק מעלילת המתח הראשונית לטובת סטיות רבות מן הנושא ועיסוק בעולם הספרות עצמו.

מדובר בתגובה אישית אחת, לא בסקר המייצג את קהל הקוראים. אבל היא מאפשרת לזהות את אחת מנקודות המחלוקת סביב הספר.

שתי ציפיות שונות מאותו רומן

מי שקורא את תיאור העלילה עשוי לצפות לסיפור מתח: האם גניבת כתב היד תתגלה? מה יקרה לסופר שהפך את יצירתו של האחר להצלחה? כיצד יגיבו האנשים שנותרו מאחור?

אלא שעל פי הסקירות שמצאנו, חרמוני אינו מסתפק בקו העלילה הזה. הוא משתמש בו כדי לגעת ביוקרה, בקנאה, באגו ובשאיפה להכרה.

קורא אחד עשוי לראות בכך ספרות מתוחכמת שמסרבת ללכת בדרך הצפויה. קורא אחר עלול להרגיש שהסופר מבטיח לו סיפור מותח, ואז עוצר שוב ושוב כדי להתבדח ולהתפלמס.

אין כאן בהכרח צד שצודק וצד שטועה. יש כאן מפגש בין סוגים שונים של ציפייה מקריאה.

ומה הספר הזה אומר על עולם הספרות?

ייתכן שזו השאלה המעניינת ביותר שמעורר הרומן.

עולם הספרות אוהב לדבר על יצירתיות, מקוריות וכישרון. אבל מתחת לשיח האמנותי מתקיימים גם רצון להצליח, מאבק על מעמד, תחרות ורגישות גדולה לשאלה מי מקבל קרדיט ומי נשכח.

סיפור על אדם שמפרסם יצירה של אחר בשמו הוא דרך קיצונית לעסוק בשאלות הללו.

מי באמת יוצר את ההצלחה? מי מקבל עליה הכרה? והאם שם מוכר חשוב לפעמים לא פחות מן היצירה?

הרעיון הזה מעניק לרומן רלוונטיות גם לקוראים שאינם חלק מעולם הספרות.

למי כדאי לקרוא?

למי שאוהב סאטירה ספרותית, משחקי כתיבה, מספרים בעלי אישיות בולטת וספרים שאינם מתקדמים תמיד בקו עלילתי ישר.

לעומת זאת, מי שמחפש מותחן מהיר, שבו כל פרק מקרב לפתרון התעלומה, עשוי להסתייג.

השורה התחתונה של תרבות נט

"פלטיאל ז"ל" נראה, על פי הביקורות שנבדקו, כמו ספר שאינו מבקש להיות נוח לקורא.

יש מי שמעריכים את ההומור, את החוכמה ואת התעוזה שלו; אחרים מסתייגים מכך שהמשחק הספרותי גובר לעיתים על הסיפור.

וזו אולי הדרך המדויקת ביותר להמליץ עליו: לא כעל ספר שכל אחד יאהב, אלא כעל ספר שקוראים מסוימים ייהנו מאוד מן הסגנון שלו, בעוד אחרים ירגישו שהוא דורש מהם יותר מדי סבלנות.

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה