15.11.26 / 11:18
Cunk on Cinema מגיעה היום לנטפליקס עם שישה פרקים קצרים, מומחי קולנוע אמיתיים ושאלות שאף מראיין שפוי לא היה מעז לשאול. המבקרים מתלהבים מקצב הבדיחות; הסיפור המעניין יותר הוא איך טיפשות מדויקת הפכה למכונת אמת תרבותית.
יש מראיינים שמגיעים עם מחברת, תחקיר ושאלה שנועדה לחשוף את הנשמה. פילומנה קאנק מגיעה עם הבעת פנים של פקידה שחיכתה להפסקת צהריים מאז 1997 ושואלת את בנדיקט קמברבאץ׳ מי הוא. איכשהו, זו השאלה הכנה ביותר שנשאלה השבוע בתעשיית הבידור.
Cunk on Cinema, הסדרה החדשה של צ׳רלי ברוקר ודיאן מורגן, עולה היום בנטפליקס מחוץ לבריטניה ולאירלנד, לאחר שעלתה ב־BBC. לפי מרכז המדיה הרשמי של נטפליקס, היא כוללת שישה פרקים בני 15 דקות. קאנק מסיירת מהמצאת המצלמה דרך האקספרסיוניזם הגרמני והגל החדש הצרפתי ועד CGI ובינה מלאכותית, ומנסה להבין למה הקולנוע קיים — שאלה שהאולפנים עצמם שואלים בכל פעם שסרט גיבורי־על מפסיד כסף.
הטיפשה החכמה ביותר בטלוויזיה
הטריק של קאנק מוכר כבר 13 שנה: אישה שבטוחה בכל דבר מפגישה בורות עיקשת עם מומחים מנומסים. הדמות הופיעה לראשונה בפינות של Weekly Wipe, צמחה לסדרות על בריטניה, העולם והחיים, והפכה את דיאן מורגן למוסד קומי. אבל מוסד הוא מקום מסוכן לקומדיה. ברגע שכל מרואיין יודע מי עומדת מולו, ההפתעה עלולה להפוך למשחק אימפרוביזציה מתוזמן היטב.
אלן ספינוול מצביע בדיוק על הבעיה הזאת: פעם המומחים חשבו שקאנק אמיתית וניסו לעזור לה; היום רבים מהם באים מוכנים לבדיחה. רייצ׳ל ארואסטי ב־The Guardian מבחינה שגם העצבנות של קמברבאץ׳ נראית לעיתים מבוימת, בעוד שמבקר הקולנוע מארק קרמוד עדיין מצליח להיראות כאילו נשמתו עזבה לרגע את הגוף. זו אינה מתיחה טהורה עוד. זו קומדיה שבה כולם יודעים שיש בננה על הרצפה, והכישרון הוא להחליק עליה בטבעיות.
המבקרים שמעו אהבה לקולנוע בתוך כל השטויות
הביקורות הראשונות כמעט מתחרות ביניהן מי ימצא ניסוח מפואר יותר לטיפשות. ארואסטי משבחת את קצב הבדיחות הבלתי פוסק ואת הדרך שבה הסדרה מעניקה בסיס רופף בהיסטוריה של הקולנוע בלי להעמיד פנים שהיא שיעור. סטיב בנט ב־Chortle חושב שהמיקוד בקולנוע עושה טוב לכתיבה: מאחורי משחקי המילים והגסויות נמצאים כותבים שאוהבים סרטים מספיק כדי לדעת בדיוק היכן לדקור.
זו הנקודה שמונעת מהסדרה להפוך לאוסף טעויות הגייה. כדי לכתוב בדיחה טובה על הגל החדש צריך קודם לדעת שהיה גל חדש. כדי להפוך את Citizen Kane ל־״Citizen Ken״ צריך להבין את המקום הטקסי שלו בקאנון. הבורות של קאנק בנויה על תחקיר רציני, כמו בניין מפואר שהקדיש את כל תקציב האדריכלות לשלט ״נא לא להישען״.
גם הבינה המלאכותית קיבלה כיסא בחדר
היריב החדש של קאנק אינו מבקר קולנוע אלא AI. היא מציגה לתסריטאי סטיבן אי. דה סוזה סרטון של באסטר קיטון עושה תרגילי BMX, ומשתמשת ב־ChatGPT כדי לאשר אמונות שגויות. בנט רואה בכך עקיצה מוצדקת גם אם מעט מודגשת: מכונה שמספקת תשובה בטוחה לכל שאלה היא בת־דודה מושלמת של דמות שמסרבת להכיר בכך שאינה יודעת.
ברוקר עצמו סיפר בראיון ל־The Guardian שאינו משתמש ב־AI לכתיבה, והשווה מודלים שניזונים מתוצרי עצמם לפרות שהוזנו בשאריות של פרות. מורגן תמצתה את יחסיה עם הטכנולוגיה בדרך פשוטה יותר: היא מסרבת לתת לה להיכנס. כך הסדרה עושה דבר משעשע למדי — משתמשת באישה בדיונית שמייצרת שטויות בעבודת יד כדי לבקר מכונה שמייצרת אותן בקנה מידה תעשייתי.
הקוריוז: קאנק כבר פלשה ללטרבוקסד
לקראת ההשקה נפתח לדמות חשבון רשמי ב־Letterboxd, רשת חובבי הקולנוע. לפי Fast Company, עד 10 בנובמבר פורסמו בו 18 ביקורות קצרות כחלק ממהלך הקידום. E.T. הפך שם לסיפור על ילד שמוצא איש זקן המסתתר מהמשטרה; Thor: The Dark World קיבל תלונה שקשה לראות אותו כי הוא חשוך. זה פרסום, כמובן, אבל פרסום שמבין את הדמות במקום לבקש ממנה לחייך ליד כרזה.
זה גם מסביר למה קאנק מתאימה במיוחד לרגע הנוכחי. לטרבוקסד בנויה על משפטים שנונים, אלגוריתמים מתגמלים ביטחון וקיצור, והרשת מלאה באנשים שיודעים מה הם חושבים עוד לפני שהסרט נגמר. קאנק אינה חייזרית במרחב הזה. היא פשוט משתמשת בכללים שלו בלי להעמיד פנים שהם אינטלקטואליים.
ומה הקהל אומר? מוקדם מדי להעמיד פנים שיש תשובה
ההפצה הבינלאומית בנטפליקס מתחילה היום, ולכן עדיין אין מדגם קהל רחב ואמין שמאפשר לדבר על קונצנזוס. יש תגובות מוקדמות וקהילות מעריצים שמכירות את הדמות, אבל הן אינן משאל ציבורי. מי שמבטיח כבר עכשיו ש״כולם מתים מצחוק״ כנראה למד סטטיסטיקה אצל פילומנה.
מה שאפשר לומר הוא שהמבקרים מזהים נוסחה ותיקה שלא נשחקה מפני שהנושא החדש מתאים לה. הקולנוע אוהב לדבר על עצמו בכובד ראש, להמציא מילים בצרפתית ולקרוא למצלמה שמסתובבת לאט ״שפה״. קאנק נכנסת לטקס, מניחה את המרפקים על השולחן ושואלת למה אף אחד בסרטים לא הולך לשירותים.
זו אינה ביקורת המבוססת על צפייה אישית שלנו, אלא כתבת מקורות על הסדרה ועל קבלת הפנים הראשונית שלה. אבל אפילו מהמקורות עולה מסקנה ברורה: קאנק אינה מצילה את הקולנוע. היא עושה לו משהו מועיל יותר — גורמת לו להפסיק לדבר על עצמו למשך רבע שעה ולצחוק.
מקורות שנקראו לכתבה:
- Netflix Media Center
- Netflix
- The Guardian – ביקורת
- Chortle
- Alan Sepinwall
- Fast Company
- The Guardian – ראיון
התמונה היא אילוסטרציה שנוצרה באמצעות AI ואינה צילום מהסדרה.
