26.10.26 / 09:28
From The Dark, האלבום החדש של גיטריסט בלאק סבאת', הגיע עם זמר ענק, ריפים כבדים ומורשת שאי אפשר להזיז. המבקרים חלוקים בשאלה אם זו התחדשות או ביקור מפואר בבית מוכר.
יש מוזיקאים שצריכים להציג את עצמם בכל אלבום מחדש. טוני איומי יכול להסתפק בכמה שניות של גיטרה. הבעיה מתחילה אחר כך: כשכולם כבר יודעים מי אתה, האם עוד נשאר מקום להפתעה? From The Dark, שיצא ב־23 באוקטובר דרך BMG, מחזיר את האיש שבנה חלק גדול מהדקדוק של ההבי מטאל אל מרכז הבמה. הוא גם מחזיר שאלה פחות נוחה: מתי חתימה אישית הופכת לחותמת?
מה יש בתוך החושך?
זהו אלבום של שמונה שירים וכ־42 דקות, עם הסולן הנורווגי יורן לאנדה, הבסיסטית בקי בולדווין והמתופף קארל ברזיל. איומי הפיק אותו עם מייק אקסטר. לפי ההסבר שלו ל־Apple Music, הפרויקט התחיל דווקא בעקבות קטעים אינסטרומנטליים שיצר לשיתוף פעולה עם מותג הבשמים Xerjoff. אחרי כמה קטעים החליט שהוא רוצה אלבום עם זמר ולהקה. לפעמים הדרך אל גיטרה כבדה עוברת, מתברר, גם דרך בקבוק בושם.
שמות כמו World Alone, Beyond the Dead ו־Legacy מסמנים את המרחב: אפלה, בדידות ומבט על מה שנשאר אחריך. אין כאן עלילה שצריך לפענח. נקודת הכניסה היא המתח בין גיטרה שמזוהה מיד עם היוצר שלה לבין קול דרמטי שמבקש להרים כל משפט לגובה של אולם הופעות. הקליפ הרשמי של World Alone מציב את גיבורו בעולם עתידני קודר, בתוך משחק הישרדות. הוא מוצע כאן כטעימה מהפרויקט, לא כתחליף לאלבום.
אותו כוח, שתי מסקנות
אולי תומס ב־Kerrang העניק לאלבום ארבעה כוכבים מתוך חמישה. הוא רואה בו אישור מחודש לכוחו של איומי, וממקם אותו קרוב יותר לסבאת' של רוני ג'יימס דיו מאשר לכובד המחוספס של תקופת אוזי. לצד התנופה הוא מדגיש גם את הדרמה של Stormwatcher ואת הסיום ב־Legacy.
בריאן גיפין ב־Hot Metal שומע את אותה עוצמה, אבל מגיע למסקנה מסויגת יותר. לטענתו, ההגשה של לאנדה כמעט אינה משאירה מקום לדקויות, והשירים נעים שוב ושוב בין קצב בינוני לאטיות כבדה. גם הוא מוצא רגעים מוצלחים, אך אינו חושב שהם מצטברים לקלאסיקה חדשה.
זה ויכוח מועיל יותר מהטקס הקבוע שבו אגדת רוק זוכה למחיאות כפיים רק מפני שהתייצבה לעבודה. שני המבקרים מכירים ביכולת. ההבדל הוא במה שהם דורשים ממנה: האחד מוצא חיוניות בהמשך השפה; השני מבקש עוד רעיונות מעבר לשליטה בה.
למי כדאי לתת את הזמן?
מי שמתגעגע למטאל מלודי ותיאטרלי, עם ריף שאמור לשאת את החדר, יקבל כאן נקודת פתיחה ברורה. מי שמחפש שבירה של הכלים כדאי שיגיע עם ציפיות אחרות. מתוך הביקורות עולה הצעה ממוקדת: לבדוק אם המוכר עדיין מצליח להפעיל אתכם, בלי לבלבל בין הכרת תודה ליוצר לבין חובה להתפעל מכל יצירה חדשה שלו.
אחרי יותר מחצי מאה של השפעה, איומי אינו חייב להמציא שוב את המטאל. המאזין, מצדו, אינו חייב לשמוע כל חזרה כאילו הייתה המצאה. בדיוק בין שתי הזכויות האלה מתחילה ההאזנה המעניינת.
הכתבה מבוססת על מידע רשמי ועל ביקורות שפורסמו, ואינה מוצגת כביקורת מתוך האזנה אישית.
האלבום מופיע בקטלוג Apple Music הישראלי, עם תצוגות מקדימות לשירים. נבדק ב־26.10.2026.
מקורות
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
