יש סרטים שהוויכוח עליהם מעניין כמעט כמו הסרט עצמו. "האהבות שלנו", סרטו החדש של אבי נשר, הוא בדיוק מקרה כזה.

שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, נשר מבקש להתמודד עם אחד האירועים הקשים בתולדות ישראל דווקא דרך אהבה, משפחה והישרדות. לא רק לשחזר את האסון, אלא לבחון מה נותר מהחיים כאשר כל מה שהיה מוכר מתפרק ברגע אחד.

הרעיון הזה נשמע כמעט בלתי אפשרי. ואולי משום כך התגובות לסרט חריפות כל כך.

מי שראה יצירת מופת

בוואלה תרבות, אבנר שביט העניק לסרט שבחים נלהבים, במיוחד בשל יכולתו של נשר לשלב בין טרגדיה לאנושיות ולהעניק לצופים תחושה של תקווה. גם במקור ראשון התפרסמה ביקורת אוהדת, ששיבחה את המשחק, התסריט ואת הדרך שבה הסיפורים האנושיים משתלבים באירועים ההיסטוריים.

בעיני המבקרים האוהדים, עוצמתו של הסרט אינה טמונה בתיאור האסון בלבד, אלא בניסיון להזכיר שגם בתוכו התקיימו אהבה, חמלה ויכולת אנושית לבחור בחיים.

ומי חשב שהסרט מחמיץ?

מנגד, במאקו התפרסמה ביקורת נוקבת של תומר קמרלינג, שראתה בתסריט ובאופן עיצוב הדמויות חולשות מרכזיות. גם בנימין טוביאס בידיעות אחרונות הסתייג מן הביצוע הקולנועי, אף שהכיר בצורך החברתי להתמודד עם הטראומה דרך האמנות.

המחלוקת אינה רק בשאלה אם הסרט מרגש. היא עמוקה יותר: האם הרצון לרגש את הצופה מחזק את הדרמה, או גורם לדמויות להפוך לסמלים ולמסרים במקום לבני אדם מורכבים?

ומה אומרים הצופים?

גם תגובות הגולשים באתר Seret.co.il אינן אחידות. לצד צופים שמתארים חוויה מטלטלת ומשחק משכנע, יש המבקרים את הבימוי, את התסריט או את עצם העיסוק הקולנועי באירועים הטראומטיים.

תגובות הגולשים אינן סקר מייצג, אבל הן מלמדות שהמחלוקת אינה מתקיימת רק בקרב המבקרים המקצועיים.

אז למי הסרט מתאים?

למי שמחפש דרמה ישראלית העוסקת בזהות, במשפחה ובניסיון למצוא תקווה בתוך מציאות קשה, "האהבות שלנו" עשוי להיות סרט משמעותי. מי שמצפה לשחזור עובדתי של האירועים או לדרמה מאופקת במיוחד עשוי לצאת בתחושות אחרות.

השורה התחתונה של תרבות נט: אין כאן הסכמה על איכות הסרט, אבל יש הסכמה כמעט מוחלטת על חשיבות השאלה שהוא מעלה: כיצד הופכים טראומה לאומית לסיפור אנושי? השאלה הזאת לבדה הופכת את הדיון סביב "האהבות שלנו" למרתק.

הטריילר הרשמי

לטריילר בערוץ הרשמי של יונייטד קינג