"אני זוכר שכילד אשדודי בשנות השמונים אימא שלי נהגה לשמוע את תכנית הרדיו 'אגן הים התיכון' בקול ישראל ואני קצת התביישתי, כי לא רציתי להיות מזוהה עם מוזיקה מזרחית", נזכר האוצר יובל ביטון ממוזאון אשדוד לאמנות. "אני יודע היטב שזה סיפור שמשותף להרבה מאוד בני גילי, שחשו אפילו אנטגוניזם כלפי המוזיקה הגלותית הזו באותן שנים - בעיקר כי זה היה היחס של הממסד, הרדיו והתקשורת כלפי המוזיקה המזרחית. ככל שהתבגרתי משהו השתנה".

אתה יכול לשים את האצבע על מתי קרה השינוי?

"אני חושב שזה החל עם שלמה בר והבררה הטבעית. השילוב הזה של שלמה בר יחד עם הכינור של סמסון קהמקר (האשדודי, אגב, א.ק) וישראל בורוכוב הציב לי תמונה חדשה של מה זה מוזיקה מזרחית. פתאום התחלתי להתעניין בקלטות של אימא שלי שהייתה קונה במשך שנים בחנות של האחים אזולאי מול כיכר השעון ביפו, ואהבה מאוד את סמי אל־מגריבי. לפתע הבחנתי שאני לא היחיד שעובר את התהליך הזה. קובי אוז, שגדל כמוני עם מוזיקה כזו והיה מחובר לרוק אמריקאי, החל לשיר שירים של שייח' מואיז'ו, ואפילו לד זפלין הקליטו את קשמיר, אלבום שבו חיברו רוק למוזיקה ומוזיקאים מרוקאים. אז פתאום מוזיקה מזרחית קיבלה משמעות שונה, וזה היה מקסים כי פתאום אני ואימא שלי יכולנו לשמוע את אותה המוזיקה".

מסע בין תופעות

אך מתאים אפוא שיובל ביטון, שסיפור חייו המוזיקלי משותף לרבים כל כך, יהיה אחד משני האוצרים (יחד עם רוני בנימיני) האחראים על התערוכה הנפלאה שתלווה את פסטיבל מדיטרנה ותיפתח בעוד כשבוע וחצי, "זמר בודד הוא הלב", שאצר ערן ליטווין (שרבים מהמוצגים בה הם מאוספו הפרטי). שם התערוכה הוא על שם השיר שבוצע במקור על ידי לילית נגר בפסטיבל הזמר המזרחי בשנות ה־70 (מילים: יורם טהרלב, לחן: אברהם דוד הכהן). השיר, המוכר בשם "עוד יום יבוא", זכה לחידוש מספר שנים מאוחר יותר על ידי זוהר ארגוב והיה לאחד הלהיטים הראשונים שלו בתקליט "אלינור".

"זמר בודד הוא הלב", שמהווה במידה רבה את התיקון הפרטי של ביטון ואחרים, מגוללת את סיפורה של המוזיקה המזרחית בארץ, מאז קום המדינה ועד פריצתה לזרם המרכזי של המוזיקה הישראלית. התערוכה בנויה כסיפור, המתפתח בסדר כרונולוגי החל בהגירתם של מוזיקאים בעלי שיעור קומה מארצות ערב לישראל בשנות ה־50 של המאה ה־20 ועד רגע שבירתה של "תקרת הזכוכית" של תעשיית מוזיקה זו, עם הצלחתו המטאורית של אייל גולן בסוף שנות התשעים. "בעשורים הראשונים למדינה לא ניתן למוזיקה המזרחית מקום ראוי בנוף התרבות הרשמית", אומר ביטון, "וסיפורה משקף במידה רבה את זה של ציבור מאזינים רחב שקולו הודר מן השיח הציבורי. חשוב להדגיש שהתערוכה אינה מבקשת להגדיר 'מוזיקה מזרחית' אלא להצביע על כמה מן ההיסטוריות והמיתולוגיות הבונות אותה".

ביקור בתערוכה יהווה אפוא מסע בין תופעות מוזיקליות ייחודיות ובין דמויות מפתח בפנתאון המוזיקה המזרחית: מבצעים ונגנים, מלחינים ומעבדים, מפיקים ומועדונים. כל אחד מן האנשים והמקומות האלה מוסיף אבן לפסיפס מפואר של עטיפות התקליטים והתקליטונים, הכרזות, כלי הנגינה וקטעי הווידאו שהניעו את הקול המוזיקלי המזרחי מן השוליים אל המרכז: ג'ו עמר, מרגלית צנעני, זוהר ארגוב, אהובה עוזרי, איציק קלה ועוד. בנוסף יוצגו בתערוכה כלי נגינה ופריטים מקוריים של היוצרים החשובים במוזיקה המזרחית, ביניהם הכינור והעוד של האחים אלכוויתי (שזכו לכבוד מיוחד מידיו של אחיינם, דודו טסה, בפרויקט הכווייתים), טייפ הסלילים עליו הוקלטו תקליטיו של זוהר ארגוב, הגיטרה והכובע של יהודה קיסר, ואפילו הכינור של נגן התזמורת קול ישראל בערבית פליקס מזרחי.

דיאלוג עם העבר

הדיאלוג המתקיים בין התערוכה ובין הפסטיבל הופך את שניהם למשמעותיים הרבה יותר השנה. אם מזכירים את כינורו של פליקס מזרחי למשל, חייבים כמובן להזכיר את המופע של תזמורת פירקת אלנור, שתעלה בפסטיבל מדיטרנה את המופע "קזבלנקה - קהיר", נוסטלגיה נפלאה המחזקת את שורשי המוזיקה המזרחית והערבית, משירת השעבי הצפון אפריקאית ועד לטראב של עבד אלואהב.

ואיך זה מתקשר לכינורו של פליקס מזרחי? הקונצרט הראשון שקיימו חברי ההרכב אי פעם היה מוקדש לאותה תזמורת רשות השידור המיתולוגית, שבה היה חבר מזרחי, תזמורת שהותירה אחריה מטען תרבותי מוזיקלי גדול וחשוב במדינה שלא העריכה מעולם באמת את אמנותם.

ואם כבר סגירת מעגל נזכיר שאת נעימת הפתיחה של התכנית "אגן הים התיכון", שאמו של יובל ביטון אהבה כל כך, ביצעה כמובן אותה תזמורת רשות השידור בערבית - וביום יפה אפשר לשמוע מבין שלל נגני הכינור בתזמורת גם את פליקס מזרחי.

ובהקשר זה, המשורר רוני סומק סיפר פעם כי לפני כמעט 30 שנה, כאשר ראיין את זוזו מוסא לאחר הופעה נהדרת של התזמורת בבית המורה בתל אביב, הנגנים קיפלו את הכלים ומוסא עמד בצד ושיבח אותם אחד אחד. בסוף הריאיון, כאשר הרגיש שהוא כבר יכול להתבדח איתו, הוא שאל את מוסא "מה זה כל הסיפור של הניצוח? הרי כמה מהם בכלל עיוורים", ומוסא קרץ ואמר: "הם כל כך קשובים ורגישים ומנוסים שהם שומעים את האוויר שנחתך מהשרביט".

 גם וגם

קשה שלא לשים לב לעובדה כי "זמר בודד הוא הלב" מצביעה על חשיבותה של המוזיקה המזרחית לסיפור הכללי של התרבות הישראלית. התערוכה מתייחסת אל המוזיקה המזרחית כאל שדה אמנותי שמלכתחילה שילב "גבוה" ו"נמוך", מסורתי וחדשני, פיוט ופופ. בימים שבהם ישראל מדברת רב־תרבותיות אך נעה בעקביות לעבר הפרדה ובידול, מוזיקה מזרחית על שלל גווניה מסמנת אפשרות ליצירה של "גם וגם". במובן זה היא מהווה ביטוי של ים תיכוניות עשירה, המושתתת על חליפין בין תרבויות.

בפסטיבל מדיטרנה יש מספר דוגמאות חיות לכך. שימו לב להרכב באלדינו, להקה שיוצרת ומגישה גרסאות עכשוויות ליצירות מסורתיות בשפת הלדינו, על מגוון רחב של כלים מסורתיים, ומעשירה אותן באלקטרוניקה ועיבודים מעמיקים ומפתיעים. דראמבוקי הוא הרכב מוזיקלי נוסף שמציג את המסורת העשירה של הבוזוקי, החום של הגיטרה הברזילאית והגרוב של התופים. יחד הם יוצרים פיוז'ן יפהפה החובק את הים התיכון עם חופי דרום אמריקה.

או המופע "רדיו רמאללה" למשל, שגם משתתפיו הם דוגמאות נפלאות לחיבור של מזרח ומערב: יהודה פוליקר, ברי סחרוף, מירי מסיקה, שי צברי, נסרין קדרי, נטע אלקיים, זיו יחזקאל ומוריס אל־מדיוני. רדיו רמאללה המיתולוגי שידר מוזיקה עכשווית לצד גדולי הזמר הערבי, ופסטיבל מדיטרנה נותן כבוד ל"זמרים היהודים האבודים" אשר זכו להערצה וכבוד כאשר עם הקמת המדינה הוחרמו במדינות ערב ונאסר על תחנות הרדיו להשמיע את שיריהם. המופע "רדיו רמאללה" יכלול ביצועים בשפת המקור, ערבית, לצד שירים שיתורגמו לעברית וכן שירים פופולריים שהושפעו מרוח התקופה ומהארסנל האישי של האמנים.

הגדרה עצמית גמישה

באירוע "פואטיכאן", המתקיים זו השנה הרביעית במוזאון אשדוד לאמנות, ומוקדש השנה לתערוכה, מתחקים המרצים אחר גיבורי התרבות שאבדו לדור הוריהם ולהם עצמם, ובתוך כך שבים ומוצאים במוזיקה תרבות עשירה שנדחקה הצדה, אבל נחוצה כל כך בתהליך של ניסוח הזהות הישראלית.

סיגלית בנאי תעלה את "ערברית" - מופע שירה מדוברת המלווה בפסקול מקורי, העוסק בשילוב זהויות בתרבות הישראלית ומחבר בין מוזיקה מזרחית לערבית. בנאי - משוררת, קולנוענית ואמנית קול - מבקשת לחזור אל הלבנטיניות ומסרבת להכריע בין זהויות קטגוריאליות. אל מול הדרישה לקוהרנטיות בזהות אתנית, מעמדית, דתית או פוליטית בנאי טוענת לזכותה להגדרה עצמית גמישה: "אָז מָה אִם הַשִּׁירָה הַזֹּאת לֹא מְיַצֶּגֶת אוֹתִי/ אֲנִי כּוֹתֶבֶת שִׁירָה שֶׁמְּיַצֶּגֶת? אֶת מִי?/ אֲנִי רוֹצָה לְהַמְצִיא אֶת עַצְמִי/ אֲנִי חַיָּה בְּסֶרֶט/ סֶרֶט עֲרָבִי/ יְהוּדִי" (מתוך "שיר תשובה").

ואפרופו הסרט הערבי של סיגלית בנאי, ד"ר איל שגיא־ביזאוי ידבר על "להקשיב לסרט ערבי". סרטו "סרט ערבית", התחקה אחר התופעה התרבותית שנקראת "הסרט הערבי" של שישי אחר הצהריים, ששיגעה את ישראל וחצתה מגזרים, שכן בסרט צפו מזרחים, אשכנזים ופלסטינים וכולם העריצו כוכבי קולנוע מצרים. עם זאת "סרט ערבית" מדגים איך חרף הפופולריות של הסרטים האלה, התכנים שלהם עברו לרובנו מעל הראש. "אין לנו עניין אמיתי בחברה הערבית", טוען ביזאווי. "הפרק של 'זהו זה' שצחק על הסרטים הערביים קיבע את הזיכרון הישראלי של הסרטים האלה, הדעות הקדומות שלנו על ערבים מנעו מאיתנו לראות את המורכבות של החברה הערבית כפי שהיא משתקפת בסרטים האלה".

עוד בפואטיכאן - ד"ר קציעה עלון תדבר על המסאית והסופרת האגדית ז'קלין כהנוב, שהקדימה את זמנה במובנים רבים, בהרצאה שתעסוק בדמותה, התייחסויותיה למוזיקה המזרחית ובראייתה את ישראל הצעירה. ניסן שור יתמקד בשאלה מדוע תרבויות ותת־תרבויות "קלילות" נתפסות כאיום על הסדר הטוב ועל המוסר, וכיצד דן הממסד הציוני את סוכני המוזיקה הפופולרית ותרבויות הנגד לשוליוּת, לעג ושכחה.

ואז, אחרי כל הלעג והשכחה, ההרכב "רבע לאפריקה" יסכם את האירוע אולי בצורה הטובה ביותר בקולאז' מוזיקלי שמשלב סולמות מקאם ערביים, מקצבים אפריקאיים, ג'אז-פאנק והרבה לייבאק.                                                                                                                                                    

מנדט מוזאלי

"התערוכה 'זמר בודד הוא הלב' מבקשת לעשות צדק עם נכסי התרבות המוזיקליים שמיוצגים בה ומייצגים תרבות שלמה", אומר יובל ביטון. "כך סיפור ההדרה של ראשית הדרך הופך בתערוכה לסיפור הצלחה, כמהלך שכיום נוכח כל כך בשדה התרבות הישראלית. הייצוגים החזותיים הנלווים לא רק חושפים גיוון ועושר תרבותי שכמעט שלא תועדו בזמן אמת, אלא אף משרתים את המנדט המוזאלי. מוזיקה זו והעולם התרבותי שסביבה מונכחים באמצעותם כתופעה קריטית, כחלק מהותי ובלתי נפרד ממרחב התרבות הישראלי, שמהלכי התהוותו והתפתחותו הם הטריטוריה שאחריה מתחקה מוזאון אשדוד לאמנות בשנים האחרונות".

"זמר בודד הוא הלב, מוזיקה מזרחית בישראל", אוצר: ערן ליטוין, פתיחה: יום חמישי, 8.6 בשעה 20:30, מוזאון אשדוד לאמנות. ¿

ביטון: "התערוכה 'זמר בודד הוא הלב' מבקשת לעשות צדק עם נכסי התרבות המוזיקליים שמיוצגים בה ומייצגים תרבות שלמה. סיפור ההדרה של ראשית הדרך הופך בתערוכה לסיפור הצלחה"

ביטון: "מוזיקה זו והעולם התרבותי שסביבה מונכחים כתופעה קריטית, כחלק מהותי ובלתי נפרד ממרחב התרבות הישראלי, שמהלכי התהוותו והתפתחותו הם הטריטוריה שאחריה מתחקה מוזאון אשדוד לאמנות בשנים האחרונות"

צילומים מהתערוכה: אילן בשור, אדי ישראל, דוד עדיקא, אורי גרשוני, משה שי