לפעמים יש לנו תחושה ותקווה שהילדים שלנו לא מבחינים ואפילו לא יודעים מה זה "אשכנזי" ו"מזרחי", אבל אי אפשר לחלוטין למנוע מהם להרגיש את הסטריאוטיפים והמתחים שיש לפעמים בין יוצאי אתיופיה לתושבים ותיקים יותר או בין ערבים ויהודים. ככה שממש משמח לראות הצגה שמתייחסת לנושא ומעבירה מסר של שיוויון ואהבה לא רק לילדים, אלא גם להורים.

"הקץ של העץ" היא הצגה שעולה בהפקה חדשה במדיטק אחרי שמונה שנים.

בלב היער על עץ אחד, מתגוררים עורב וינשוף שחולקים את אותו העץ בלי להכיר אחד את השני. הם אינם יודעים דבר זה על זה ואינם מודעים אחד לקיומו של השני, משום שהעורב מנהל את חייו ביום והינשוף בשעות הלילה, עד שלילה אחד, באופן בלתי צפוי, מתעורר העורב בשל סיוט שחלם ומגלה לתדהמתו ולמורת רוחו שעל העץ "שלו" גר ינשוף.

העורב והינשוף מסרבים להשלים עם העובדה שהם חולקים את אותו העץ, ומתחיל ביניהם מאבק ההופך לעימות בלתי נשלט. ציפורי היום וציפורי הלילה לא מסתדרים ביניהם - כך גם בני האדם, ישנם טיפוסים שלא יוצא לנו לפגוש כי כשאנחנו קמים מהמיטה בבוקר הם רק מסיימים משמרת בלילה והולכים לישון. בגלל שלא מכירים, לפעמים יש גם דעות קדומות ואמירות שחוקות וריקות מתוכן.

העורב הוא טיפוס מחוספס, בעל שרשרת זהב גדולה, באסטיונר שמוכר אבטיחים, מדבר עברית עם שגיאות, הולך ומדבר כמו "ערס". מנגד, הינשוף מלומד, חכם, מדבר עברית רהוטה, מדען, מתנשא שכל הזמן מתקן את שגיאותיו הלשוניות של העורב.

ויש בהצגה גם את "המתווכים", הילדים - בן הינשוף שלומד קארטה ובת העורב שלומדת בלט. השניים מתאהבים כנגד כל הסיכויים.

במהלך ההצגה יש דמויות משנה כמו אשתו של העורב, שמתנהגת כמו "פרחה" והעורב שבחיי היום-יום מתנהג כמו "ערס", אבל מפחד מאשתו ומתנהג לידה למופת. כמו כן יש עקרב שמגיע לינשוף המדען כיוון שנגמר לו הרעל בגוף. הינשוף חותם עם העקרב על חוזה שברגע שהוא ימלא אותו ברעל, הוא ירעיל את העורב. אבל העקרב דווקא עוקץ את הינשוף, כי הוא אינו יכול לשנות את טבעו, והנמשל – אין לצפות שאדם ישנה את טבעו, גם אם הוא מבטיח שישתנה.

התפאורה פשוטה אך יש בה גם מסר: רוב ההצגה מתרחשת מאחורי וילון, בתי העורב והינשוף הם שני ארגזים על גלגלים. לקראת סוף ההצגה, העורב והינשוף רבים ובאמצע ילדיהם מנסים להפריד. בסיום הקרב העץ קורס ומתמוטט. ולא רק העץ, הווילון יורד וממחיש את גודל החורבן, שלא רק העץ נחרב, אלא גם כל מה שסביבו.

המחזה כתוב במשחקי מילים שנגזרים מכל הדימויים, הדעות הקדומות וההצגה מצחיקה, משעשעת, משובבת נפש, מהנה ומרגשת עם המון הומור פרוע ומצטיין במיוחד. השחקנים שרים שירים בז'אנרים שונים ומקסימים. ארבעת השחקנים עושים עבודה מצוינת, יש בינהם אינטראקציה והם יוצרים את היופי התיאטרלי הכובש שלה, את הטבעיות שזורמת ומרתקת את הצופה.

ההצגה מסתיימת עם שיר מרגש במיוחד: "עלה עלה ועוד עלה, כל העץ שוב מתמלא. כך נשבענו זו לזה, וזהו סוף המחזה, סיפרנו כבר מזמן ששנאה תביא חורבן ורק בזכות אהבה נשארה לנו תקווה".  

"הקץ של העץ". כתיבה: יענקל'ה יעקובסון. בימוי: ארז שפריר. מוסיקה: רן בגנו. שחקנים: יואב בר-לב, יולי סקר, נדב לאור, איציק גולן. מדיטק, חולון. ההצגה מיועדת לילדים בני 6-12