על מה הסרט? נוני גפן הוא תל אביבי "טיפוסי", אשר עולמו מתהפך כאשר הוא מוזעק למבצע צבאי בעזה וטיל חמאס פוגע ביחידה שלו. נוני נשאר בין החיים וחוזר הביתה בהלם קרב. לאחר שהטיפול המסורתי בבית הוריו לא מצליח להחזיר אותו לחיים נורמטיביים, הפסיכיאטר ממליץ לשלוח אותו חזרה לחייו התל אביבים ולהתגורר עם חברו הטוב ביותר רותם. מה שקורה בתל אביב מפתיע את כולם. אופיו העדין של נוני נשבר. והוא בטוח שהוא רוקסטאר. רק חבל שהוא לא יודע לנגן.

מי על המסך? נוני גפן, דודו טסה, קובי פרג', , יוסי מרשק, דביר בנדק, גאיה טראוב, גילת אנקורי, מכרם חורי, ביאה בורקס.

מי מאחורי הקלעים? תסריט ובימוי: נוני גפן.

מה חשבנו? הדמות הראשית של הסרט, נוני (אותו משחק נוני גפן בעצמו), שרוי במצב של פוסט טראומה כתוצאה מפעולה צבאית. הוא כלוא בתוך גופו ללא יכולת לתקשר עם העולם סביבו, הוריו (מכרם חורי וגילת אנקורי) מטפלים בו כאילו היה תינוק, הם רוחצים אותו, מאכילים אותו, מחזיקים לו את היד כשהוא ישן, עוטפים אותו בשכבות של הגנה שאינה מסוגלת לסדוק את הקליפה בה התעטף נוני על מנת להגן על עצמו בפני הטראומה שחווה. חבריו הטובים (דודו טסה וקובי פרג'), ביחד עם הפסיכאטר הצבאי (יוסי מרשק) מציעים להחזיר את נוני אל חייו בתל אביב, בתקווה שכך שיוכל לחזור לעצמו. נוני חוזר לגור בדירתו התל אביבית והמגניבה, ביחד עם שותפו הקודם רותם, יוצר מוזיקלי שלא ממש מצליח לפרוץ לקדמת הבמה. אט אט מתחיל נוני להאמין כי הוא בכלל אמנון, דודו המנוח שנפל במלחת יום הכיפורים והיה מוזיקאי. נוני לוקח על עצמו את אישיותו של אמנון, הוא בטוח שהוא כוכב רוק ענק שהפיק אלבומים לגדולי המוזיקאים הישראלים ועכשיו הוא חוזר אל הבמה. למרות שהוא לא יודע לנגן או לשיר, רותם, בעצתו של הפסיכיאטר, מסייע לו לחיות את האשלייה הזאת. נוני, או אמנון, הופך להיות רוקר אמיתי, עם עדת מעריצות והופעות. אך למרות זאת, הוא עדיין ממשיך לצרוח בלילות.

לפני שהסרט הוא עוד סרט העוסק בפצועי מלחמה, הוא קודם כל סרט "מגניב", המצולם על רקע תל אביב בשחור ולבן, תמונות מרצדות, פלאשבקים ומוזיקה שבאמת עושה חשק לקום ולרקוד. ולמרות שהסרט לא חף מפערים בתסריט, הוא סרט טוב. סרט מעניין שעוסק בנושא חשוב, אך בצורה שונה, "מגניבה", מצחיקה וגם מרגשת. זה סרט שמצליח להביא את הפוסט טראומה אל לב ליבה של הסצנה התל אביבית. הבימוי עצמו נוגע בדיוק בנקודות בהן קיים שבר בתוך מוחו של נוני, השבר הזה שבא לידי ביטוי גם בעיצוב של הדמויות, גם בפתלתלות של העלילה וגם בצילום. וזה לא משנה שנוני שר להיטים וקאברים של זמרים ולהקות משנות השמונים וזה גם לא משנה שהוא בטוח שהוא יוצא עם סידני קרופורד, הוא סובל משבר פסיכוטי, והוא סוף סוף, אחרי חודשים ארוכים, מצליח לגעת בעצמו, בסצנת סיום מטלטלת ומרגשת שמצליחה לגעת גם בצופים.

שורה תחתונה: "הכל שבור ורוקד" הוא לא רק השם של הסרט, הוא לא רק המצב בו נמצא הגיבור הראשי, אלא גם המצב בו נמצא הסרט – התסריט והבימוי. ונראה כי היוצר נוני גפן, הצליח לקשור את כל הקצוות לכדי סרט שהוא "רוקיסטי", "מגניב", "תל אביבי", אבל גם הכי ישראלי שיש. וזה מה שיפה בו.