ורוניק פולקה, השתתפה כבר באינספור תערוכות ומכירות. היא נדדה בעברה עם כלים בארגזים ומכרה כלים שהכינה בידיה ומשתתפת מזה שנים רבות בתערוכות ייחודית המתקיימות ברחבי הארץ ובמקביל במכירות פרטיות, ערבים סגורים וללא ספק נחשבת למחיית  הקרמיקה באזורינו.

היא מכינה תבניות עם מתכונים כתובים עליו, הכינה פעמון ענק שעליו כתוב שירו האהוב עליה של אלתרמן, כוסות, צלחות, קנקנים, מנורות וכל דבר שניתן להכין עם קרמיקה. הרבה פעמים מאתגרים אותה ... היא למדה ציור, חורטת ומעטרת אבל לא רואה עצמה כציירת. היא גדלה בבית הדפוס של אביה ומשלבת כתובים שונים באמנות שלה.


איך התחיל הרומן שלך עם הקרמיקה?
"גרתי בשבדיה במשך 9 שנים, שם למדתי אנתרופולוגיה. הצטרפתי לחוג קרמיקה והתאהבתי. בהתחלה, הלכתי פעם בשבוע וכשחזרתי לארץ ולמושב עשרת הלכתי לחוג לקרמיקה והמשכתי. לימים, המורה הפכה לחברה מאוד טובה שלי, היום היא מנהלת מוזיאון גדרה- נורית יואל. היא המליצה לי ללכת ללמוד כמו שצריך אז נרשמתי למכללה לאמנות חזותית בבאר שבע ולמדתי לעומק את עולם הקרמיקה במשך שלוש שנים. קצת לפני שסיימתי את הלימודים פנו אליי כמה בנות מהמושב ואמרו לי: "יש לך תנור ואבניים אנחנו באות ללמוד" וכך בעצם התחלתי גם ללמד.
במקביל עבדתי כמדריכה במוזיאון כמדריכה במוזיאון לארכיאולוגיה שהיה בכפר מנחם וברבדים וכשהוא נסגר התחלתי לעבוד במוזיאון לתרבות הפלישתים ע"ש קורין ממן ושם אני מדריכה כבר כעשור. המון מבקרים שמגיעים למוזיאון רוכשים מתנות או מזכרות שאני מכינה מקרמיקה שנמכרים בחנות המוזיאון".

מה ההבדל בין כלי קרמיקה שאנחנו קונים ברשתות לאלו שאת מכינה?
"הכלים הם אותם כלים. להבדיל מרשתות שמוכרות כלים מקרמיקה שמיוצרים ב'פס נע' במפעל, פה מדובר בכלים שנעשים אחד- אחד, בידיים, בהזמנה אישית, לפני תערוכה מסוימת שאני משתתפת בה, לפי מצב רוח, הזמנות או בקשות. הרבה פעמים בקשות לא מתממשות כפי שרוצים ויוצא שנשארים אצלי כלים שאחר כך נמכרים כי הם מוצאים חן בעיניי אחרים".

כשאת יושבת על האבניים את יודעת כבר מראש מה יהיה התוצר?
"יש למשל קנקני תה שישבו אצלי אחרי שריפה ראשונה במשך שלוש שנים. אחר כך זיגגתי אותם והיום, במיוחד בימי החורף הם נמכרים ממש טוב והפכו למאוד מבוקשים. בכלל, מרגש אותי כל פעם מחדש הביקוש וההוכחה לכך הקרמיקה עדיין חיה. זה כיף ומרתק וכל תערוכה מאתגרת אותי קונספטואלית".

רוב האנשים שמתעסקים בקרמיקה עושים בעיקר כוסות קערות וצלחות...
"כשהכנתי פעמון עם השיר של אלתרמן בחרתי בו מכיוון שהוא עושה צליל. אני מדברת שפה כתובה באופן ויזואלי לרוב. הבת שלי חיפשה מנורות לבית שלה. הסתובבנו בחנות מנורות ואז קלטתי שאני יכולה להכין לה אחלה מנורות בעצמי. אני מאתגרת את עצמי וכל הזמן מנסה להכין משהו חדשני ויצירתי. הרבה פעמים אני מספרת לבעלי מה אני רוצה להכין והוא לא יודע על מה אני מדברת... ההבנה מגיע כבר עם התוצרים".


איך את מסבירה את זה שאמנים בישראל מתקשים להתפרנס מאמנות נטו?
"נאלצים לעבוד כמדריכים או להעביר סדנאות ושיעורים בתחום. אני לא מתלוננת ומאוד אוהבת את כל הפעילות המקצועית שלי. אני מדריכה בתערוכת הקבע ובתערוכות המתחלפות במוזיאון לתרבות הפלישתים ע"ש קורין ממן בעברית או בשפה הצרפתית, אני עושה סיורים של קבוצות שעושות סיור בעיר אשדוד וכחלק מהסיור מגיעים למוזיאון".

את עובדת על כל כלי בנפרד בעצם... לא קשה לך להיפרד מהיצירות שלך?
"אין הנאה גדולה מזה לדעת שמישהו קנה כלי שהכנתי ושהוא משתמש בו ונהנה מזה. אין לי בעיה להיפרד מכלים. אני כל הזמן עושה חדש. זה גם מקצוע כל כך שביר גם ככה, כך שלרוב אני לא נקשרת לכלים או ליצירות שאני מכינה. את הכסא למשל, שהכנתי עבור התערוכה "שבת אחים" שהוצגה בבית האמנים ע"ש אריה קלנג באשדוד רצו לקנות ממני וסירבתי. אני מניחה שאחרי שאכין עוד אחד כזה לא תהיה לי בעיה למכור אותו ובגדול, עצם זה שהתעניינו לגביו מרגיש כאילו הוא קיבל את התהילה שלו. הוא ייחודי בעיניי, אבל מתישהו, במידה ויהיה ביקוש אכין עוד כמותו. מעבר לפונקציונאלי הוא כבר מיצגי".


בחצי שנה האחרונה ביקרה פולקה את אימה, איווט בוקרה ז"ל מידי יום בבית החולים עד שזו בצער רב, הלכה לעולמה. בין הביקורים בבית החולים הכינה כל העת יצירות ובקרוב תציג בשלוש תערוכות חדשות בעיר אשדוד בחוגגת יום הולדת 60. האמנות חיה ובוערת בה, ממש כמו בתנור בו היא שורפת את הכלים והכינה לאחרונה גם את המצבה של אימה בעיצוב מיוחד עם כוס קפה, שכן אימה אהבה מאוד לשתות קפה שחור וביקשה כל תקופת האשפוז לשתות קפה... "הייתי מטפטפת לה קצת מידי פעם. הראש עבד בחצי השנה הזו אבל לא יכולתי לעבוד מעבר לתערוכות. אני מקווה שכולם יהיו בריאים, ושאוכל לחזור לעבוד כרגיל בקרוב", אומרת פולקה. על המצבה נכתב :"מתוק האור, וטוב לעיניים לראות את השמש" (קהלת).

יש לך חלום?
 "יש לי חלום לעשות תערוכת יחיד. כרגע הוא בהתהוות אבל אני לא ממהרת איתו. אני מניחה שזה יקרה כשזה יהיה הרגע הנכון. אני מאוד נהנית לעבוד ובכלל להכין דברים לתערוכות."  מה נותן לך מוזה? איך מתנהל תהליך היצירה?  "אני צריכה קודם כל לבנות את הרעיון בראש. למשל, ביום 4 בדצמבר 2016, תיפתח תערוכה חדשה בבית האמנים החדש באשדוד ע"ש אריה קלנג בשם "מבשלים אמנות" שבה אני לוקחת חלק. בתערוכה יוצגו שלושים "שלשות" של יצירות שמורכבות מצילום לוקיישן מוכר של העיר, מנה ש"מדברת" את הלוקיישן שהכין שף ויצירת אמנות. במקרה הזה מי שנותן את הטון הוא בעצם הצלם- לפי הלוקיישן המצולם נתבקשנו להכין יצירה.

הצלם שאני עבדתי מולו צילם את המרינה כך שהכנתי מקרמיקה אלומות של תרנים קשורים יחדיו בחבל ומיקמתי אותם בקופסה מעץ שהכין עבורי אמן אחר בשם אהרון אנידגר. חשבתי מה אני צריכה לעשות, שיתקשר רעיונית, שידבר באותם הצבעים והשפה. אני מכירה את הנושא למזלי מקרוב מכיוון שהבן שלי שייט בעצמו. אצלי הכל מתחיל ממילים וסיפורים, שירים ושפה. חיפשתי משהו שיתקשר לעיר אשדוד… הכנתי לפרויקט אחר אבני שפה עם מילים שמייחדות את העיר אשדוד… אבני דרך שיתנו משמעות נוספת. כל פעם עולה קונספט חדש".

על יצירותיה בישוב עשרת אומרת ורוניק, "עשיתי פסיפס של רימון ענקי בחזית בית הספר ועוד פרויקט עם 52 ילדים של עץ גדול שמורכב כולו ממילים כמו: הערכה, חברות, שלום, אור, שמחה ועוד… עם המשפט "כעץ שתול על מים". אני עושה הרבה פרויקטים בבתי ספר- הם מרדדים את החימר, מכינים את האותיות בשבלונות לפי המילה שהם בחרו, אחרי שזה מתייבש אני שורפת את זה ומזגגת ובסוף הפכנו את כל המילים הללו לעץ אחד".  מלכת הקרמיקה מחוברת לחיים הממשיים והיא מספרת  על  סדנאות יצירה לכלות ,  "הרבה פעמים מגיעות אליה בנות למסיבת רווקות והן מכינות יחד כלים, כותבות ומציירות לכלה על הכלים ובסיום ה"מסיבה" היא מקבלת כלים מיוחדים ואישיים לבית העתידי החדש שלה,ללא ספק מדובר במתנות אישיות שמצליחות לרגש".
 לשאלה מה היה עיסוקה לדעתה למקרה שלא הייתה יוצרת בקרמיקה היא משיבה, "סביר להניח שהייתי מתעסקת בהוראה- אני מאוד אוהבת ללמד ולהדריך". פולקה תשתתף בקרוב, בו זמנית בשתי תערוכות ותדריך באחת נוספת ובין לבין מספיקה עוד להכין כלים עבור מכירות פרטיות אליהן היא מוזמנת ברחבי הארץ: תערוכת "מבשלים אמנות" בבית האמנים החדש ע"ש אריה קלנג שתיפתח ב-4.12, תערוכת "חולות הזמן" שתיפתח ב- 13.12- תערוכה היסטורית של אשדוד עוד מתקופת ימי כנעןבמוזאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן והתערוכה "מחול נולדה" שתיפתח ב-8.12, בשעה 19.30  ב'דואט'-גלריה עירונית לאמנות