בקונסרבטוריון 'אקדמא' אשדוד כל מי שלומד לנגן על כלי כלשהו זוכה ללימודי תיאוריה שכן לא מספיק לדבר שפה חייב לדעת לכתוב ולקרוא אותה על מנת להצליח להתפתח ולפתח את עולם המוזיקה, שידוע כשפה בינלאומית שלא מפסיקה לחדש ולהתחדש.

דוליצקי מנגן על כל כלי נגינה שתדמיינו. יש לו תואר ראשון בנגינה על כינור, תואר שני עשה כמנצח ותואר נוסף כמלחין. הוא כותב הרבה מוזיקה וחייב לדעת את כל האפשרויות של כל הכלים ובכלל תוכלו למצוא את כולם בביתו. במשך 17 שנה היה מנצח על התזמורת הקאמרית באשקלון ומלמד באקדמא כ- 12 שנים שם הוא מתמקד בלימודי תיאוריה מוזיקלית והלחנה, בדגש איכותי של פרויקט 'פרחי שמש' אליו מגיעים מידי שנה התלמידים המצטיינים בעלי ידע טוב בהרמוניה ושמיעה מוזיקלית, בגילאי 14-18 ומקבלים את ההזדמנות לעבודה מולו כפרס, שלטענתו בעזרת ההבנה העמוקה של התיאוריה הם יכולים ממש לכתוב מוזיקה, מעבר לידע הבסיסי שהם קיבלו ב'אקדמא', כל אחד בנגינה על הכלי שלו, מפסנתר ועד סקסופון.

דוליצקי אומר כי אכן יש שיודעים לכתוב מוזיקה מבלי שיהיה להם רקע לימודי תיאוריה. "אני בעצמי לא פסנתרן אבל אני יודע לנגן על פסנתר. בטח לא אנגן נכון מבחינת הביצוע אבל הסאונד יהיה נכון. אני חושב שאנשים שלא למדו מוזיקה יכולים לשיר ולנגן באופן טבעי... זה טוב אבל לא מספיק שכן הם יודעים קצת וחבל שיש שבוחרים לא להרחיב את הידע שלהם ולרדת להבנה של מה הם מנגנים".

אם יש לכם כשרון, דוליצקי מפציר שלא סתם תשירו או תנגנו, אלא תרכשו ידע והוא יותר ממליץ לקבל אותו ב'אקדמא' שכן מציעים שם הרבה פתרונות- ניתן ללמוד בקבוצה או באופן פרטני, שם מתחילים מ-א'- ב' של התיאוריה של המוזיקה- תווים, מה זה מרווחים, משולשים, אקורדים ועוד...

הוא בעיקר כותב מוזיקה בסגנונות שונים- מוזיקה לסרטי קולנוע ותיאטרון, מוזיקה מזרחית, ג'אז, קלאסית ועוד, אבל לרוב לא כותב יצירות בארץ אלא שולח לחו"ל, ב- 99% מהפעמים. בארץ כתב מוזיקה לכל הקונסרבטוריונים בארץ ולמנצחים רבים, בעיקר כאלה שלא יודעים לכתוב בעצמם אלא יודעים לעבוד עם תווים קיימים.

מדובר באדם מאוד צנוע שמנגן ברמה גבוהה מאוד עם ידע עתיר ועשיר. כשעלה לישראל היה עובד במפעל, אחר כך עבד בשטחים כשומר עם נשק עוזי. כיום הוא מתפרנס ממה שהוא הכי אוהב- הלחנה ולימוד מוזיקה ויתרה מכך הוא מוביל את ההרכב "אשדוד ביג בנד" שכיום חברים בה חבר'ה יותר מבוגרים, מנגנים בה גם קלאסיקות וגם דברים יותר פופולריים כמו סטינג, סטיבי וונדר, ביטלס ועוד. אם בגיל 18 רוב הבוגרים של אקדמא מסיימים לימודים מוזיקליים במסגרת, דוליצקי מציע לכל מי שהשתחרר מהצבא ופנוי לחבור ללהקת הבוגרים שמקיימת חזרות אחת לשבוע בימי ראשון בערב ואולי בעתיד הקרוב גם הופעות אבל מה שבטוח, תחזיר לכם את החשק לחזור לנגן בכלי שלכם, לחזור לעניינים, לקחת אתגר ולנגן בהרכב גדול, לאלתר וליהנות.

הנגנת הכי מבוגרת בהרכב "ביג בנד" בת 86. בשביל דוליצקי זו עבודה בשביל החבר'ה זה לכיף. רוב האנשים פנסיונרים, וזהו הרכב שהתחיל לנגן יחדיו לפני 12 שנה. דוליצקי מנצח על התזמורת, כותב את התפקידים, עושה עיבודים, מגיע אליהם הביתה במידת הצורך לעבוד איתם באופן פרטני כדי שישתלבו טוב יותר בקבוצה. אנשים שעבדו כל חייהם בעבודת שונות ואף פעם לא היה להם הזמן לנגן באהבה על הכלי שלהם בטח שלא בהרכב. לא לכולם יש השכלה מוזיקלית ולא כולם בוגרי אקדמא אבל זה נשמע מצוין ויש אווירה טובה. התחילו עם "דוד מלך ישראל" והיום מבצעים יצירות מדהימות, אלתורים ועוד...

החלום של דוליצקי ושל כל המלחינים הוא שהדברים שכתב וכותב יושמעו, שיזכה לשמוע ביצועים שלהם בעודו בחיים. זה יותר יקר מכסף ומרגש ברמה שלא ניתנת לתיאור במילים. כמו אמן שצייר יצירה עם צבעים ופרק לתוכה את כל רגשותיו ואנשים מתרגשים מזה ומקבלים כבוד והערכה.

"מה שאני כותב זה כאילו שאני ילדתי ילד או ילדה וזה שלי. יש באמתחתי כמעט 14 אלף יצירות שונות שכתבתי והלחנתי, ככל שהיצירה יותר גדולה ומורכבת היא יותר יקרה לליבי, לפעמים יצירה של 4 דק לוקח לי לכתוב שבועיים ולפעמים יש שלושה פרקים עם 2000 תיבות ו-44 דקות של מוזיקה סימפונית", אומר דוליצקי.