"איש הבקבוקים": שמונה בערב, כבשגרה, דוחף עגלת סופר, צועד לחוף. למקומות בילוי רוויים במוזיקה והומי האדם . הליכתו זקופה, לעולם אינו משפיל מבטו, גאה. בעגלה מקום למאתיים בקבוקים - שווה שישים שקלים, עוזר למימון הלימודים. חמישה ערבים בשבוע, במסלול קבוע, מצפון לדרום. ראשון חלש, שישי נח. עם הזמן נוצרו קשרים עם בעלי העסקים. "אהלן איש הבקבוקים כשתסיים תבוא לצ'ייסר, עלי ", אמר מישהו, הכינוי תפס.

בגילו - יותר היסטוריה מעתיד, התבדח. העתיד? שייך לה. לומדת באוניברסיטה, הכול בשבילה. פנסיה צנועה, מתגוררים בדירה קטנה. חיים פשוטים, מחושבים.

יום חמישי, בפאב הדרומי. מבטו נפגש עם מבטם של שני לקוחות קבועים. הם מניחים את הבירה, מהנהנים לעברו. הוא מהנהן בחזרה. דבר לא נאמר. עמוק בפנים, מרגיש שהם אוהדים.  מאחור, במחסן. בקבוקים ארוזים בשקיות. המלצרית מטפלת בעניין. יש ביניהם משהו. אף אחד לא יודע, אף אחד לא שואל. " איש הבקבוקים" מניח את השקיות בעגלה והלאה. מתמודד עם הגעגועים, עם האובדן.

חלפו שנים מאותו יום ארור בכביש. היו ארבעה, נותרו שניים. שש בבוקר, מתעוררים. "אבא, אולי תנוח היום, רוצה חביתה" ?

"חביתה זה מצוין, אגיע באחת עשרה". "בסדר אבא, לומדת עד שש, בשמונה עובדת בפאב. אכין לך את השקיות".

"אבא, להתראות נוסעת ללימודים". חיבוק חזק. הוא ניגש לחלון מביט מטה. הנה היא יוצאת מחדר המדרגות. הנה היא חוצה את הכביש. הנה היא עולה לאוטובוס. הכול בסדר.

הבוקר שמשי. אופטימיות באוויר, לים. שוחה, אוכל אבטיח, מנמנם. זיכרונות מבילויים משפחתים צפים, הופכים לממשיים - ניתן לגעת. תחושה שהעבר מתרחש עכשיו, הרבה אושר. "אבוא הרבה לים עושה לי טוב", הרהר.

נימוקי חבר השופטים, שעליו נמנים המשוררות מירה קדוש וסמדר שרת והמשורר פרופ' סמי שלום שטרית בחר: הסיפור המינימליסטי "איש הבקבוקים" מקפל בתוכו חווית חיים שלמה, מרפרפת עבר, מתמקדת הווה ומבקשת עתיד. באמצעות פרטים קטנים הסיפור מעביר דרמה משפחתית נוגעת ללב, מבלי ליפול לקלישאות רגשיות.

זהו סיפור על שניים, אב ובתו שנותרו כיחידה משפחתית מצומצמת לאחר ששאר בני הבית קיפחו את חייהם בתאונת דרכים. האב מנסה באמצעות איסוף הבקבוקים , מלאכה הנתפסת כשולית ומעט משפילה להבטיח את עתידה של בתו סטודנטית באוניברסיטה. הסיפור נפתח בשגרת איסוף הבקבוקים בעגלת הסופר במקומות בילוי הומי אדם, חמישה ימים בשבוע ובמסלול קבוע. הגיבור הוא דמות אנונימית, אך כזאת שזוכה לאהדה מבעלי עסקים ולקוחות, כזאת הנושאת את מצבה הכלכלי והרגשי מתוך עוצמה פנימית . במוקד הסיפור מערכת היחסים שבין האב לבתו, שכולה ביטוי למסירות, אהבה ודאגה בלתי פוסקת לרווחתה.

אין אלה רגשות חד צדדיים, בתו מגלה כלפיו את אותם רגשות, היא המלצרית האורזת עבורו את הבקבוקים, היא זו שטרם יציאתה ללימודים בשעות הבוקר המוקדמות מכינה לו חביתה. והוא משיב לה במבט אוהב המלווה  אותה  גם לאחר שהיא יוצאת אל הרחוב ונעלמת, כמו די במבט הזה כדי לשקף ברגישות שאין בילתה את עוצמת האהבה 

הסיפור מסתיים בהליכה אל הים, בשחזור רגעי אושר משפחתי אותם דולה הגיבור מזיכרונו והם אלה שמעניקים לו תחושת רווחה ואושר למרות ייסורי הגעגוע והאובדן. זהו סיפור המפגיש אותנו עם דמות חיה שמקבלת נפח של מלאות למרות המינימליזם.

זוהי דמות הנתונה במשבר נפשי קשה ועם זאת  מצליחה לגלם הורות מיטבית, לפעול בכבוד ולמצוא משמעות קיומית והיאחזות בחיים. באופן מרשים מצליח המחבר בעל הכישרון הסיפורי לבנות דמות  שמעוררת בקורא אמפתיה ומעורבות ריגשית עמוקה, כזאת שמלווה את מחשבותיו, זמן רב לאחר תום קריאת הסיפור. רביב שלהבת מצליח לורוא עולם אמין וחי ובונה את התקווה - באופן עדין ביותר.