שנים רבות שפרופ' דוד קטושבסקי מהיחידה להנדסה סביבתית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, עוסק בתחום דינמיקת חלקיקים וטיפות במערכות שונות, במסגרת מחקריו בדק את המרחק אליו טיפות הנפלטות מדרכי הנשימה עשויות להגיע ומשך הזמן בו הן שוהות באוויר והיום יותר מתמיד המחקרים האלו רלוונטי ומבהירים את הסכנה בריקוד המוני בתקופת הקורונה. 

באמצעות מכשיר המודד ריכוז חלקיקים באוויר עד 10 מיקרון (חלקיקים המסוגלים לחדור למערכת הנשימה) ובעזרת הדוקטורנט חמדי אבו זאיד ופוסט דוקטורנט ויקטור מולטנן, נבדקו ריכוזי החלקיקים המרחפים באוויר כאשר רוקדים וקופצים. כאשר המכשיר הוצב במעבדה לפני הקפיצות, הערכים (במיקרוגרם למטר מעוקב) היו נמוכים בצורה משמעותית לעומת בדיקה בעת תנועה וקפיצות. נמצא שבזמן התנועה שלנו כלפי מעלה, אנו גוררים עימנו את האוויר בתנועה כלפי מעלה וגורמים להארכת זמן השהיה שלהם. עכשיו תתארו לכם מה קורה באירוע בו רוקדים נשאי קורונה (דבר שלרוב קורה מבלי שידעו שהם נשאים), נכון מאוד סיכויי הדבקה גבוהים. 

"כמו מטוס שממריא וגורר עמו אוויר כלפי מעלה אנו סוחבים איתנו אוויר עם חלקיקים. כאשר למישהו נפלט תרסיס עם טיפות זעירות, זמן השקיעה מתמשך עקב שדה הזרימה המיוחד שנוצר. עובדה זו מוכחת על ידי העלייה הנמדדת בריכוז החלקיקים באוויר בעת קפיצות", מסביר פרופ' קטושבסקי.

נתון זה יכול להסביר את מספר הנדבקים הגבוה באירועים. אדם הנגוע בקורונה פולט טיפות זעירות. כאשר קבוצה של אנשים תרקוד או תקפוץ בסביבתו, הטיפות ירחפו באוויר זמן רב יחסית, כך שאנשים אלו יהיו חשופים זמן רב לטיפות הנגועות. בנוסף, כתוצאה מהקפיצות מתבצעת גם פעולת הרחפה של חלקיקים מהקרקע, כך שהאינטראקציה של חלקיקים אלה עם הטיפות הנפלטות מהפה תגדיל אף היא את זמן השהייה שלהן.

"רציתי להמחיש לציבור מה זה ריכוז חלקיקים השוהים באוויר. מאחר ולא רואים אותם, קשה להבין שהם שם. זה העניין בקורונה, קשה לתפוס שחלקיקים שהם בלתי נראים יכולים להוות סיכון. חשוב גם להבין שהמסכה כמו כל מערכת סינון אינה מהווה חסם מושלם כנגד חלקיקים זעירים שכאלה", סיכם פרופ' קטושבסקי.