מהמחקר עולה כי בין 2016 ל-2017 חל זינוק של 6% במחירים - מה שמוביל למחאת יוקר המחיה הנוכחית, בזמן שהמחירים רק ממשיכים לעלות.

המחקר משרטט את ציר הזמן של יוקר המחיה בישראל מ-2007 ועד 2017: בעוד שב-2007 רמת המחירים בישראל הייתה נמוכה מרמת המחירים במדינות OECD ב-12%, ב-2017 היא כבר הייתה גבוהה מרמת המחירים במדינות אלה ב-20%.

היו שלוש קפיצות מחירים, שהגבוהה מביניהן הייתה ב-2008 - אז זינקה רמת המחירים בישראל ב-15.9%. קפיצות מחירים נוספות חלו ב-2013 וב-2017.

מהנתונים עולה כי נכון ל-2014, מדד מחירי הריהוט והציוד לבית היה גבוה בשיעור של 34% ממדד זה במדינות OECD, וגבוה בשיעור של 26% ממדד זה במדינות האיחוד האירופי.

כמו כן, רמות מחירי הדיור, החשמל, המים, הגז הביתי והדלק היו גבוהות בישראל בשיעור של 34% מבמדינות OECD, ובשיעור של 23% ממדד זה במדינות האיחוד האירופי. בענף המסעדות ובתי המלון רמת המחירים בישראל הייתה גבוהה בשיעור של 29% ממדד זה במדינות OECD, ובשיעור של 21% ממדד זה במדינות האיחוד האירופי. מחירי החינוך היו גבוהים בישראל מאשר במדינות האיחוד האירופי, אך נמוכים מעט מאשר במדינות OECD.

מחירי המזון גבוהים, למעט ירקות ופירות

גם מחירי המזון, כמובן, גבוהים בארץ - אם כי לא בכל הקטגוריות. מהנתונים עולה כי מדד מחירי המזון בישראל (בתקנוּן כוח הקנייה) גבוה בשיעור של כ-25% בהשוואה למדינות OECD, בשיעור של 24% בהשוואה ל-28 מדינות האיחוד האירופי ובשיעור של 19% בהשוואה ל-19 מדינות גוש האירו. רק מחירי הפירות והירקות נמוכים בארץ לעומת המדינות המפותחות.

חוץ מפירות וירקות, הכל יקר כאן: משקאות קלים, שמנים, לחם ודגנים, דגים ובשר. הפער הגדול ביותר הוא באלכוהול, שיקר בישראל ב-92% לעומת מדינות גוש האירו למשל, ככל הנראה בגלל מיסוי ישראלי.

לגבי חלב, גבינות וביצים, רמת המחירים בארץ גבוהה ב-68% מהממוצע במדינות OECD וב-73% מהממוצע במדינות האיחוד האירופי. במחקר מציינים שאלו מוצרים בפיקוח של המדינה, אך זה לא מדויק משום שהקטגוריה הנבדקת כוללת גבינות, ורוב הגבינות בישראל כלל אינן בפיקוח.

ישראלים מוציאים יותר מכפול על דירה וכמעט פי 3 על חינוך. התחבורה הוזלה

במחקר נבדקו גם "משקלי" ההוצאות של ישראלים על קטגוריות הצריכה השונות; כלומר, איזה חלק מתוך סך ההוצאה שלנו תופסות קטגוריות הצריכה האלה. נמצא כי ההבדל העיקרי בין משקל הצריכה של משק בית בישראל למשק בית באירופה הוא בקבוצת דיור ואחזקת דירה - בישראל המשקל של עלות דירה הוא כ-34.4%, לעומת כ-15.3% בממוצע באיחוד האירופי.

כלומר, משקל ההוצאה לדיור ולאחזקת דירה בישראל הוא יותר מכפול לעומת המשקל הממוצע במדינות אירופה. ועוד יותר מכך: בישראל מרכיבי סעיף דיור ואחזקת דירה (כמו תשלום חשמל וגז) הם נפרדים, ובאירופה מדובר בסעיף אחד.

משקל ההוצאה לחינוך בישראל (6%) גבוה באופן משמעותי לעומת הממוצע במדינות האיחוד האירופי (2.1%). "לתופעה זו יש כמה סיבות אפשריות, בעיקר מספר ילדים גבוה יותר בישראל ומימון פרטי גבוה יותר בכל דרגי החינוך מהגיל הרך ועד לאוניברסיטה. עם זאת, בעקבות המחאה החברתית החליטה הממשלה על העמקת הסבסוד לחינוך בגיל הרך - צעד שעשוי להקטין את ההוצאה של משק בית לחינוך בשנים הקרובות", כך נכתב.

רמת המחירים בישראל גבוהה מכפי שהייתה אמורה להיות לפי התוצר לנפש

מדד נוסף שנבדק במחקר הוא בדיקת המתאם בין כוח קנייה לתוצר לנפש של המדינה (רמת המחירים מול העושר של המדינה). אם התוצר לנפש גבוה, רמת המחירים בדרך כלל תואמת לכוח הקנייה, אך בישראל היא כנראה גבוהה מדי: רמת המחירים בישראל גבוהה ביחס לרמת החיים הצפויה, בהינתן התוצר לנפש.

מעיבוד נתוני המיזם המשותף של OECD והאיחוד האירופי, המשווים את מחיריהם של מעל 3,000 מוצרים ושירותים שונים בכל מדינה ומדינה, עולה כי רמת המחירים בישראל גבוהה ב-20 נקודות מכפי שהייתה אמורה להיות, בהשוואה למתאם בין תוצר לנפש לבין רמת המחירים במדינות מפותחות אחרות.

רמת המחירים שהייתה אמורה להיות בישראל עומדת על כ-98 נקודות, כלומר המחירים בישראל היו אמורים להיות מתחת לממוצע OECD (שהוא 100 נקודות), אולם בפועל רמת המחירים פה היא 120 נקודות. לפי מודל זה, רמת המחירים פה גבוהה ב-22.8% מהרמה שאמורה הייתה להיות בהינתן התוצר לנפש (אם כי המדד אינו מדויק בהתחשב בתנודתיות שערי המטבעות).