באשדוד נפל דגון, ובמשך דורות הכוהנים דילגו על המפתן

הפלשתים לקחו את הארון בשבי אחרי הקרב באבן העזר, והביאו אותו לבית דגון באשדוד כמו שמביאים שלל למקדש. אחרי שהפסל נפל פעמיים, נולד מנהג שהמקרא טורח לתעד:

"עַל כֵּן לֹא יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל הַבָּאִים בֵּית דָּגוֹן עַל מִפְתַּן דָּגוֹן בְּאַשְׁדּוֹד עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל א' ה, ה)

מקדש דגון באשדוד לא נעלם עם הסיפור. ספר מקבים א' מספר שיונתן החשמונאי שרף את מקדש דגון באשדוד, מאות שנים אחרי שהארון עזב את העיר. המבנה עצמו לא אותר עד היום בוודאות, אבל החפירות בתל אשדוד, שהחלו בשנות ה-60 בהובלת משה דותן, חשפו עיר פלשתית של ממש. משם הגיעה גם "האשדודה", פסלון חרס פלשתי שהפך לסמל מוכר של התרבות הזו.

מי שרוצה לראות את העולם שממנו יצא הארון לא צריך לנסוע רחוק: המוזיאון לתרבות הפלשתים ברובע ד', שנפתח ב-1990, הוא המוזיאון היחיד בעולם שמוקדש כולו לפלשתים.

שבעה חודשים בערי פלשתים, ושתי פרות שלא סטו מהדרך

מאשדוד הועבר הארון לגת ומשם לעקרון, ובכל עיר, לפי הסיפור, פרצה מגפה. אחרי שבעה חודשים החליטו סרני פלשתים להיפטר ממנו. הם העמידו אותו על עגלה חדשה, רתמו אליה שתי פרות מניקות, סגרו את העגלים בבית ושחררו את הפרות לנפשן.

זה היה מבחן: פרה שהעגל שלה נשאר מאחור אמורה לחזור הביתה. הפרות עלו ישר לכיוון בית שמש, לא סטו ימין ושמאל, וגעו כל הדרך. אנשי בית שמש, שקצרו חיטים בעמק, הרימו את העיניים וראו את הארון חוזר.

תל בית שמש שוכן היום סמוך לכביש 38. מי שעולה לירושלים דרך בית שמש עובר ליד המקום שבו הסתיים המבחן של הפלשתים.

עשרים שנה על גבעה שבראשה עומד היום פסל של מריה

מבית שמש הועבר הארון לקריית יערים, לבית אבינדב שעל הגבעה, ונשאר שם עשרים שנה. התל המזוהה עם קריית יערים המקראית נמצא בתוך הכפר אבו גוש.

על ראש התל נבנתה ב-1924 כנסיית "גבירתנו של ארון הברית", ועל גגה פסל של מריה אוחזת בתינוק. הכנסייה הוקמה על שרידי כנסייה ביזנטית, ורבים מכירים אותה מהנסיעה בכביש 1 בלי לדעת מה היא מציינת.

מאז 2017 חופרים באתר הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב וחוקר המקרא תומאס רומר מהקולז' דה פראנס. הם זיהו בראש הגבעה משטח שטוח מלאכותי שתחום בקירות עבים. הפרשנות שלהם לממצא, ובעיקר התיארוך, שנויה במחלוקת, וחוקרים אחרים חולקים עליה בחריפות. על דבר אחד אין ויכוח: הגבעה הזו תפסה מקום מרכזי בסיפור.

בירושלים הארון נכנס בריקודים, ומשם עקבותיו נעלמים

הניסיון הראשון של דוד להעלות את הארון נקטע, והארון הושאר שלושה חודשים בבית עובד אדום הגתי. הכינוי של האיש ששמר על הארון בדרך לירושלים, "הגתי", קושר אותו לגת, אחת מערי הפלשתים שבהן שהה הארון. יש פרשנים שמזהים את מוצאו דווקא בגת רימון, עיר הלויים, והשאלה נשארה פתוחה.

בפעם השנייה הארון הגיע לעיר דוד, ודוד, כלשון המקרא, כירכר בכל עוז לפני הארון. משם הועבר בימי שלמה לקודש הקודשים בבית המקדש. ואז הוא פשוט נעלם מהטקסט.

המשנה במסכת שקלים מספרת על כוהן שראה בלשכת העצים אבן רצפה שונה מחברותיה, ומת לפני שהספיק לגלות לאחרים. הרמב"ם כותב ששלמה המלך, שידע שהמקדש ייחרב, בנה מראש מקום לגנוז בו את הארון.

"וְיָדְעוּ בְיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנָז" (משנה שקלים ו, ב)

איפה עומדים היום הכי קרוב לקודש הקודשים, ולמה לא עושים את זה לבד

במנהרות הכותל, לאורך החומה ההרודיאנית, נמצא שער וורן, שלפי המסורת המקובלת הוא הנקודה הנגישה הקרובה ביותר לקודש הקודשים. למנהרות הכותל אי אפשר להיכנס באופן עצמאי: הביקור בהן נעשה רק בהדרכה ובהזמנה מראש דרך הקרן למורשת הכותל המערבי.

וזו בדיוק הנקודה. מי שעומד מול שער וורן בלי לדעת על דגון, על הפרות ועל עשרים השנים בקריית יערים, רואה קשת חסומה. מי שמכיר את הדרך רואה את סוף המסע.

למנהרות עצמן נכנסים רק בסיורי הקרן. את שאר התחנות, עיר דוד, הדרך מהגבעה שעליה עמד האוהל של דוד אל הר הבית, והחיבור ביניהן, עושה סיור מודרך בירושלים שנבנה סביב סיפור אחד ולא סביב רשימת אתרים. מי שמעדיף ללכת לבד יכול להגיע מוכן: לקרוא בדרך את שמואל א', פרקים ד' עד ז', ואת שמואל ב', פרק ו'.

המסלול ביום אחד: חמש תחנות מאשדוד לירושלים

1. המוזיאון לתרבות הפלשתים, רחוב השייטים 16 באשדוד: להתחיל מהצד של מי שלקח את הארון.
2. תל בית שמש, סמוך לכביש 38: המקום שבו הפרות עצרו.
3. כנסיית גבירתנו של ארון הברית באבו גוש: שעות הביקור מצומצמות, כדאי לבדוק מראש.
4. עיר דוד בירושלים: הגבעה שאליה הגיע הארון בריקודים.
5. מנהרות הכותל: בהזמנה מראש, וכדאי לבדוק שעות פתיחה לפני שיוצאים.

בפעם הבאה שאתם עולים לירושלים, שווה לזכור שהכביש מאשדוד לבירה עובר כמעט באותו כיוון שעשה הארון. רק בלי הפרות.