תביעה לפינוי מושכר הינה הליך משפטי קצר שקמה מתוך הבנה שהליך ממושך עלול לגרום למשכיר נזקים כספיים כבדים, שבמקרים רבים "מנוצלים" על ידי השוכר המסרב בידיעה שההליך מתמשך. על כן, הופרד תהליך הפינוי מההיבטים הכספיים והתביעה הינה במסגרת הפינוי בלבד וכל עילה נוספת תוגש במסגרת תביעה נפרדת.

זהות הדייר ו/או המפגע אותו אנו רוצים לפנות

בתביעה לפינוי מושכר, מסביר עו"ד אלי מור , נתבע פינוי נכס בו מתגוררים דיירים או שנעשה בו שימוש המנוגד למטרתו לפי הסכם שאופיו יחסי שכירות של משכיר-שוכר. יחסים אלו יכולים להתקיים גם ללא הסכם בכתב ועל כן ניתן לתבוע דיירים המתגוררים בנכס גם ללא הסכם כתוב ואף אם אינם משלמים דמי שכירות, כל עוד קיימים בין הבעלים לדיירים יחסי שוכר-משכיר.

לעומת זאת, סילוק יד ממקרקעין לרוב, יהיה כנגד אדם או מפגע שנוצר ללא יחסי שכירות כנראים לעיל וללא החזקה שניתנה בסכמת בעלי המקרקעין לרוב. "מסיגי גבול" אלו יוגדרו כפולשים לנכס וככאלה, החזקתם בנכס ללא יחסי שכירות ברורים.

איזו תביעה נעדיף?

העניין כאמור, תלוי מקרה ונסיבות. לרוב ככלל, העדפת פינוי שוכר בדרך של תביעת סילוק יד, תהווה טעות מבחינת המשכיר מאחר ובעוד לתביעת פינוי מושכר נקבעו הוראות מיוחדות במטרה להביא לפינוי מהיר של השוכר. בכך בעצם יצטמצם בצורה משמעותית הנזק הכלכלי המצטבר שגורם השוכר למשכיר בעקבות משך התביעה הארוך משמעותית בתביעה לסילוק היד.

אמנם המשכיר יוכל בתביעה אחת גם לפעול לפינוי וגם לגבות את חובותיו באותו ההליך, אך מצד שני משך הזמן הארוך להשגת מטרות אלה עלול לגבות ממנו סכומים גבוהים עד לפינוי הנכס.

מתי בכל זאת נפעל בתביעה לסילוק יד?

נפעל כך בעיקר במקרים מתחום המשפחה ובהתאמה למקרים בהם קיים "פולש" בנכס (שלא פונה בהתאם לסעיף 18(ב) לחוק, בכוח סביר בתוך 30 יום), או למצב בו יש לפנות מהנכס אדם שהינו "בר רשות"- אדם שלא מחזיק בנכס כשוכר או שאין בידיו הסכם שכירות והוא קיבל את הזכות להחזיק בנכס בתמורה או שלא בתמורה.

במקרים כאלו של בני משפחה ישנה עדיפות לפעול במסגרת הליכים משפטיים שלא על דרך הגשת תביעה, אך אם פעולות אלה לא מניבות פירות ישנו צורך לפנות לתביעה לסילוק יד כנגד המחזיק שאינו מורשה בנכס.

איך מתנהלים הליכים?

התביעה לפינוי המושכר כאומר מתנהלת בצורה מהירה ויעילה מבעבר נוכח השינויים והפיצולים בתקנות סדר הדין האזרחי משנת 2018 וכוללת בתוכה היום את פינוי המושכר בלבד. בעוד את העניינים הכספיים ישנו צורך להגיש באמצעות תביעה נפרדת לפני בית המשפט.

תהליך סילוק היד מתנהל בצורה שונה. התביעה ארוכה יותר וסדרי הדין בה שונים באופן משמעותי מהפינוי המושכר. אך בעקבות היותו הליך ארוך, שאינו מקוצר ניתן לתבוע באמצעותה סעדים נוספים כמו פיצויים כספיים. תביעות מסוג סילוק יד מגיעות גם לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה שכן ההבדל העיקרי בין הערכאות הוא קרבת המשפחה בין הצדדים, הדורשת זהירות יתרה בשל סף הרגישות הגבוה בין הצדדים. בנוסף, בשני ההליכים ניתן לבצע את פסקי הדין במסגרת הוצאה לפועל לטובת פינוי הנכס.

לסיכום, נראה שההבדל העיקרי בין תביעת פינוי המושכר לבין סילוק היד הינו זהות הדייר אותו אנו רוצים לפנות ואופי מערכת היחסים שבין בעל הנכס לדייר. אך נראה שישנו יתרון להגשת תביעה לרוב דרך פינוי המושכר באמצעות ההליך הקצר והיעיל המצמצם את הפסדי בעל המקרקעין.