איך מתבצע תהליך השתלת שיניים למחוסרי עצם
תהליך השתלות שיניים למחוסרי עצם מתחיל בהערכתו המקיפה של המצב, הכוללת צילומי CT וכן בדיקות נוספות לבחינת כמות ואיכות העצם הקיימת. לאחר ההערכה, הרופא מתכנן את אסטרטגיית הטיפול המתאימה ביותר, הכוללת לעיתים קרובות שלב מקדים של בניית עצם טרם ביצוע ההשתלה עצמה. במקרים מסוימים, ניתן לבצע השתלת עצם והשתלת שן באותו טיפול, תוך שימוש בטכניקות ייחודיות המותאמות למצב. תהליך ההחלמה אחרי בניית העצם מצריך לרוב בין 4 ל-9 חודשים, תקופה שבה העצם החדשה מתחברת ומתמזגת עם העצם הקיימת, ויוצרת תשתית יציבה. השלב האחרון כולל את השתלת השתל הדנטלי בעצם המחוזקת, ולאחר התמזגות השניים, מורכב הכתר הסופי על גבי השתל.
אילו פתרונות קיימים להשלמת עצם ואיך כל אחד מהם משפיע על תהליך ההשתלה?
ישנם כיום מגוון של פתרונות השתלות שיניים למחוסרי עצם. אחד המוכרים הוא השתלת עצם עצמית (אוטוגנית), הנלקחת מאזורים שונים בגוף המטופל, כמו הסנטר או הלסת האחורית, מה שמספק פתרון ברמה גבוהה עם פוטנציאל גבוה להצלחה בשל ההתאמה הביולוגית המושלמת למטופל. אפשרות נוספת היא השתלת עצם אלוגנית, המתקבלת מתורם אנושי ועוברת עיבוד מיוחד. אפשרות זו היא חלופה נפוצה, המונעת את הצורך בניתוח נוסף לקצירת העצם מהטופל עצמו. אפשרות אחרת היא שימוש בחומרים קסנוגניים, המופקים בעיקר מעצמות בקר מעובדות ומשמשים, ובהצלחה יתרה יש לציין, לבניית עצם, שכן הם מספקים יציבות מבנית טובה וגם זמינים מאד. וכמובן, ישנם החומרים הסינתטיים (אלופלסטיים), כמו הידרוקסיאפטיט או בטא-טריקלציום פוספס, המספקים כמעין פיגום לבסיס צמיחת עצם חדשה ויתרונם הוא בזמינותם ובהיעדר סיכון להעברת מחלות. במקרים רבים של השתלות שיניים למחוסרי עצם, הרופאים משתמשים בשילוב של חומרים יחד עם ממברנות מיוחדות, המגנות על אזור ההשתלה ומאפשרות לתאי העצם לשגשג.
כיצד בוחרים את השיטה המתאימה ביותר למטופל
בחירת השיטה להשתלות שיניים למחוסרי עצם מתבססת על הערכה מדוקדקת של היקף ומיקום החוסר בעצם באמצעות בדיקות הדמיה מתקדמות. מצבו הבריאותי הכללי של המטופל משפיע משמעותית על הבחירה, כאשר מחלות כרוניות או טיפולים תרופתיים מסוימים עשויים להגביל את האפשרויות. גם גיל המטופל והרגלים, כמו עישון, נלקחים בחשבון, שכן הם משפיעים על פוטנציאל הריפוי והצלחת ההליך לטווח הארוך. מעבר לכך, ישנם השיקולים האנטומיים שחשובים לא פחות, כמו קרבה לעצב הלסת או לסינוסי האף, המכתיבים את הגישה הכירורגית הנבחרת ואת סוג בניית העצם הנדרשת. ובנוסף, ציפיות המטופל, שהם פרמטר חשוב ובולט מאד שיש לקחת בחשבון, כמו גם התקציב שלו וזמינותו לתהליך טיפול ארוך טווח, שחשוב להתייחס אליהם כדי לאתר את השיטה המתאימה שתשיג את התוצאות הרצויות.
מהם הסיכונים והיתרונות של כל אפשרות
השתלת עצם עצמית מביאה אתה שיעורי הצלחה גבוהים, ואולי הגבוהים ביותר מבין האפשרויות הקיימות, ואף מפחיתה את סיכויי דחיית העצם. יחד עם זאת, היא מצריכה ניתוח נוסף, כרוכה בכאב ובסיכון לפגיעה עצבית באזור התרומה, מה שהופך אותה לפתרון שייתכן שלא יתאים לעיתים. השתלת עצם אלוגנית, לעומת זאת, חוסכת את הניתוח הנוסף ומקצרת את זמן ההחלמה, אולם נושאת סיכון נמוך מאד להעברת מחלות ושיעורי הצלחה נמוכים יותר, בהשוואה לעצם עצמית. לגבי החומרים הקסנוגניים, כאן מדובר בחומרים הזמינים בכמויות גדולות ואינם מצריכים ניתוח נוסף, אולם עלולים לעורר התנגדות אתית אצל חלק מהמטופלים ותהליך התמזגותם עם העצם הטבעית איטי יותר. לעומתם, החומרים הסינתטיים בטוחים מאד מבחינת העברת מחלות ומתאימים למטופלים עם התנגדות לחומרים מן החי. יחד עם זאת, יכולת התמיכה המבנית שלהם נמוכה יותר בהשוואה לאפשרויות האחרות, ולכן ייתכן שלא יתאימו בכל מצב.
