החדשות הטובות הן שאת רוב הכללים האלה מגדירים פעם אחת. אחרי שבוע או שבועיים הם הופכים להרגל, והיומן מפסיק להיות מקור לוויכוחים.
כמה זמן באמת לוקח כל טיפול?
הרבה התנגשויות לא נובעות משני אנשים שקבעו לאותה שעה, אלא מתור לדוגמא שנרשם כחצי שעה כשבפועל הוא לוקח ארבעים וחמש דקות. אחרי שלושה תורים כאלה כל היום זז, והלקוחה של אחת בצהריים מחכה בכניסה.
כדאי להגדיר לכל סוג טיפול משך זמן קבוע וריאלי, כולל זמן ההכנה והניקיון שאחריו. צביעת שיער עם זמן המתנה, טיפול פנים עם החלפת מצעים או בדיקה שדורשת מילוי טופס צריכים להופיע ביומן באורך האמיתי שלהם. כשלכל טיפול מוגדר מראש כמה זמן הוא לוקח, מי שקובע את התור לא צריך לחשב מתי הוא נגמר, וכך כמעט אין טעויות.
ארבעה כללים שמונעים את רוב ההתנגשויות
היומן חוסם, ולא רק מזהיר
התראה על חפיפה מגיעה בדרך כלל אחרי שהלקוח כבר קיבל אישור. יומן שלא מאפשר לקבוע תור בשעה תפוסה חוסך את השיחה המביכה שבאה אחר כך.
שעות עבודה והיעדרויות נכנסות ליומן
ימים קבועים שבהם מישהו לא עובד, הפסקת צהריים, יציאה מוקדמת או יום חופש צריכים להיות חסומים ביומן כמו כל תור. שעה שלא חסומה תתמלא בסוף בלקוח.
גם חדרים ומכשירים הם חלק מהיומן
בעסק עם שתי מטפלות וחדר טיפולים אחד, או עם מכשיר לייזר ספציפי אחד, אפשר לקבוע שני תורים תקינים לגמרי מבחינת הצוות ועדיין להיתקע. משאב משותף צריך להופיע ביומן כמו איש צוות, או לפחות להיות מצוין בכל תור.
צבע לכל איש צוות
מבט של שנייה על היום צריך להספיק כדי להבין מי עסוק ובמה. כשלכל איש צוות יש צבע קבוע מוגדר מראש, קל לזהות יום עמוס אצל אחד ויום ריק אצל אחר, ולאזן ביניהם.
ההרשאות קובעות יותר מהיומן עצמו
אחרי שהיומן בנוי נכון, נשארת השאלה מי נוגע בו. קל ליפול לפתרון של לתת לכל הצוות גישה מלאה, "שלא ייתקעו". הבעיה מתגלה כשתור נעלם ואף אחד לא יודע מי מחק אותו. חלוקה פשוטה לפי תפקיד פותרת את רוב המקרים.
תפקיד | מה רואה ביומן | מה יכול לשנות | גישה לפרטי לקוח |
בעל או בעלת העסק | את כל היומנים | הכל, כולל מחיקה | מלאה |
קבלה | את כל היומנים | קביעה והזזה של תורים לכל הצוות | פרטי קשר והיסטוריית תורים |
מטפל, ספר או קוסמטיקאית | את היומן האישי | רק את התורים שלו או שלה | רק הלקוחות שלו או שלה |
עובד זמני או מתלמד | את היומן האישי | ללא | ללא |
חלוקה כזו לא נועדה להגביל את הצוות, אלא לעשות סדר. כשרק בעל העסק והקבלה יכולים למחוק תורים, תמיד ברור מה קרה כשתור נעלם, ואף אחד לא צריך לנחש. במערכת יומן שמיועדת לעבודת צוות, מגדירים את ההרשאות פעם אחת לכל עובד, ומאותו רגע כל אחד רואה ומשנה רק את מה שרלוונטי לו.
מי אחראי על היומן ביום עמוס
גם אם לכולם יש גישה, כדאי שבכל יום יהיה אדם אחד שהיומן "שלו". בדרך כלל זו הקבלה, ובעסק קטן זה יכול להיות מי שפותח את העסק בבוקר. האדם הזה עובר על היומן בתחילת היום, מוודא שאין חורים או כפילויות, ומחליט מה עושים כשמשהו משתבש.
בלי אחראי כזה, כל איש צוות מניח שמישהו אחר כבר טיפל בבעיה. לקוח שביקש להזיז תור אומר את זה למטפלת בין טיפולים, היא מתכוונת לעדכן אחר כך, ואחר כך לא מגיע. כשברור למי מעבירים כל שינוי, דברים כאלה לא נופלים בין הכיסאות.
מה קורה עם נקבעו שני תורים לאותה שעה
כדאי להחליט מראש מי מטפל במקרה כזה, כדי שלא יתחיל ויכוח בזמן אמת. כלל פשוט שעובד הוא שמי שקבע את התור המאוחר יותר מתקשר ללקוח, מציע לו חלופה באותו יום או אצל איש צוות אחר, ורושם את זה בכרטיס הלקוח. העיקר שהלקוח ישמע על הבעיה מכם, ולא יגלה אותה כשהוא כבר יושב בהמתנה.
היומן של העסק מול היומן בטלפון של העובד
אנשי צוות רוצים לראות את התורים שלהם בטלפון, וזה לגיטימי. הבעיה מתחילה כשיש שני יומנים שאפשר לערוך את שניהם. יומן העסק צריך להיות המקור היחיד לאמת. העובד יכול לצפות בו מהטלפון, אבל תור אצל רופא או אירוע משפחתי הוא מסמן כחסימה ביומן העסק, ולא רק ביומן הפרטי שלו. כך לא נוצר מצב שבו שני יומנים אומרים דברים שונים, וכל אחד בטוח שהוא צודק.
איש צוות לא מגיע בבוקר? מה עושים
מחלה או מקרה חירום של אחד המטפלים הם המבחן האמיתי של יומן משותף. כשיש סדר פעולות קבוע, הצוות לא צריך לאלתר:
- פותחים את היומן של מי שלא הגיע ובודקים אילו תורים נפגעו.
- בודקים אצל מי מאנשי הצוות האחרים יש מקום פנוי באותו יום, ומתאימים לפי סוג הטיפול.
- מתקשרים קודם ללקוחות של הבוקר, כי להם נשאר הכי פחות זמן להתארגן.
- לכל לקוח מציעים חלופה מוכנה, מטפל אחר היום או מועד חדש מול אותו מטפל, ולא רק מודיעים שהתור בוטל.
- רושמים בכרטיס כל לקוח שהוזז, כדי שבפעם הבאה ידעו שכבר היה לו שינוי.
לקוח שמקבל הצעה מוכנה נוטה הרבה יותר לקבוע מחדש מלקוח שקיבל רק הודעת ביטול. בסופו של דבר, זה ההבדל בין יום שהתפרק לבין יום שפשוט השתנה.