עבורי הקונספט של מסעדת שוק מחוץ לשוק מבאס במקצת ואפילו מעורר חשד להתחזות. יש הרי משהו מקסים ומעורר (הן תיאבון והן אמון) במסעדות שנמצאות ממש בתוככי השוק. זה מרגיש כך בגלל הריח, בשל האווירה, מיני המזונות שנקטפו זה עתה מבטן האדמה, הידיעה האוטומטית שהאוכל בוודאי טרי, ובעיקר בגלל שלא צריך לקרוא להן מסעדת שוק כי הן כבר נמצאות שם. בשוק הכוונה. ואם הן כבר שם הרי שקיימת כבר אוטומטית כל האווירה אורגינל, כולל הזעקות של הרוכלים ("רק  היום"), בלי להיזהר מחיקויים.

אז אני מבין את הצורך במסעדה איטלקית וצרפתית ויוונית ואפילו גלילית, כי כל המקומות הללו רחוקים כשאתה רעב, ואז גם התפריט וגם חיקוי האווירה, דוגמת מפות שולחן משובצות (איטלקי), טפטים של העיתון לה פיגארו (צרפתי) וגבינות המאירי (גלילי), מתבקשים ומובנים מאליהם. אבל למה לשים מסעדות שוק מחוץ לשוק? באשדוד הרי יש יופי של שוק ברובע ב'. לכו על זה, למה מול הים ליד עוד אלפי מסעדות אחרות?

עם הדעה המאוד מגובשת והבלתי ניתנת לסתירה הזו הגעתי ל"השוק - אוכל רחוב" ברחוב מקס נורדאו, ומתברר - ולא בפעם הראשונה - שטעיתי. מי שטרח כאן על התפריט המשובח והאותנטי, שנדון בו עוד מעט, השקיע באותה מידה גם בעיצוב, בריהוט, באווירה ובמוזיקה, וזה הרגיש מצוין, אותנטי ולא כפוי. המקום צנוע אבל מוקפד, עם קיר הבריקים משמאל, לוח המנות המוגשות כאן ממול (עם משפטים מתוחכמים לחיים כמו "תחיה עשיר תמות עני") ומימין דלפק עץ טבעי. מתחת לדלפק עיצוב מקורי של מספרי רכבים וקלטות, מאחוריו איש עם כובע בייסבול הפוך והמון נכונות שירכיב לך כל מנה שתרצה מהתפריט.  

בפיתה, בצלחת או בבורקס?

הבעיה היחידה שלי הייתה שבתפריט הופיעו מנות עם שמות שלא נעים לי בגילי להגיד או לבקש. איך בחור שהיה כמעט בן חמישים לפני שנתיים מזמין מהקופאית "קוקוריקו" (כבד עוף, בצל מטוגן וציר בקר) בלי להיראות בעיני עצמו ככזה (ואם אתם לא יודעים עד כמה מעליבה המילה "קוקוריקו" יכולה להיות, כנראה שאתם לא בשנתון שלי)? אז ויתרתי, למרות שרציתי דווקא את המנה הזו, ובמקום הזמנתי מנה שנקראת משום מה ובלי שום הצדקה "תל אביב" ומכילה אנטרקוט, בצל סגול, רוקט וטחינה. כתוספת הזמנתי (בקושי רב) גם "ראש כרוב" (כרובית, ביצה, טחינה, עגבנייה ובצל ירוק), והאישה שאיתי הזמינה "שיראז", שזה קציצות ירק עם מטבוחה וחציל מטוגן.

כמו המסעדה עצמה גם האוכל לא יומרני ולא מתחכם, ואת כל המנות ניתן לקבל בשלוש אפשרויות: פיתה, בורקס או צלחת. לידנו ישב תייר (תייר באשדוד?), שהעדיף את המנה שלו דווקא בכוס בירה. לא חייבים ללכת בשביל זה ל"השוק", אבל הרבה יותר כיף לשתות את זה שם.

לכשכש בכלב

המנות שקיבלנו היו כולן איכותיות, מדויקות ועשירות בטעמים ומרכיבים, עם הסתייגויות מובנות (וקטנוניות כמובן). מנת ה"שיראז", קציצות הירק, הייתה נהדרת בביס שנתנו לי לטעום. הן לא היו קלאסיות כי רכיב תפוחי האדמה שבהן היה גדול יותר מהרגיל, ועם זאת יופי של קומפוזיציה של טעמים. במקום החציל המטוגן שהובטח לנו קיבלנו תחליף ראוי בדמות סלט חצילים שהיה חריף, חמצמץ וטעים. לצידו העגבנייה שהפכה להיות מטבוחה יכולה הייתה להיות מאוד גאה בפרי בטנה, ואפילו הבצל הירוק שהיה מושלך כאגב אורחה על המנה השלים את הטעמים. יופי של מנה וגאווה גדולה לעיר שיראז (פעם בירת פרס) שנקראה על שמה.

מנת ה"ראש כרוב" הייתה יציאה כל כך מענגת עבורי, שאחרי ביס מהחיבור של הכרובית והביצה שאני טועם לראשונה בחיי, אני סבור שנראיתי כמו אותו הכלב שטעם לראשונה בחייו חמאת בוטנים, התלהב מהטעם והופיע בסרט ויראלי שהתרוצץ ברשת לפני מספר שנים. האישה שאיתי חשה למען האמת פחות התלהבות ונבחה עליי שאני מגזים, אבל לאחר שערכה ניסויים במנה וצירפה אליה מעט מהמטבוחה, היא הכריזה כי נמצא המרכיב החסר ועתה אני יכול לכשכש בזנבי ככל שאחפוץ.

בגלל שנעלבתי הייתי חייב להתנגד לאמירה שלה כי צ'יפס הבטטה שהזמנו שלם יותר מסכום חלקיו, והסברתי לה באסרטיביות חסרת ביטחון שאין בכלל חלקים בצ'יפס בטטה, אבל היא רק הביטה בי בבוז ואמרה משהו על זמן טיגון, פריכות ומרקמים. עכשיו כבר ממש נפגעתי ואמרתי לה שבסלט האנטרקוט שלי אין כיבודים, אבל כשענתה לי שהיא בין כה וכה לא רוצה, אני לא ידעתי מה לענות על זה.

בלי כיבודים

אם חייבים למצוא משהו שלילי אחד בארוחה המצוינת במסעדת "השוק", אפשר למצוא את זה באנטרקוט התל אביבי שקיבלתי ונצלה יתר על המידה. אני חושב שאני יודע מתי זה קרה. חתיכות בשר כה דקות ועדינות כמו אלו שהוגשו לי חייבות בדיוק דקה על הפלנצ'ה, אבל זה היה התייר שהסיט את תשומת ליבו של הפלנצ'יסט וביקש כוס בירה נוספת. לא זמן רב מדי של היסח הדעת, אבל מספיק בשביל שחתיכות האנטרקוט יהיו עשויות מדי. אז נכון, יכולתי להחזיר את המנה, אבל בשל מערכת היחסים המידרדרת עם האישה שאית, עשיתי פרצוף של אני נהנה ואת מפסידה שאין כיבודים.

מסעדת "השוק - אוכל רחוב" מגישה אוכל טעים, מנות לא גדולות אומנם אבל כך גם המחירים. והאמת, אם חושבים על זה לעומק, הרבה היותר כיף להגיע בשעות הערב לרחוב מקס נורדאו ולא לשוק של רובע ב'.

"השוק - אוכל רחוב", נורדאו 24, אשדוד

תג מחיר: שיראז - 23 שקל, ראש כרוב - 25 שקל, תל אביב - 47 שקל, צ'יפס בטטה - 18 שקל, קולה - עשרה שקלים;

סך הכול: 123 שקל