בחורה בין 14 גברים מאוד גבוהים יחסית, כשהם לובשים מדים בצבעים שחור ולבן, ולי הביאו מדים בצבעים צהוב וכחול במידה הקטנה ביותר כך שהרגשתי די רזה ביחס לזה שהחולצה נראתה עליי כמו שמלה או לכל הפחות טוניקה.

רגע לפני שהתחיל האימון, הצלחתי להשתחל אל חדר ההלבשה והגשמתי עוד חלום. לצערי, חוץ משני שחקנים שישבו שם על הספסל לא קרתה התרחשות מיוחדת. אחר כך עליתי למגרש עם כדורסל והתחלתי לזרוק לסל בניסיון לקלוע משהו.

אחרי כמה ניסיונות קרובים אבל ללא קליעות, מישהו מיהר להביא לי כדור קטן יותר (שמתאים לנשים) והקליעה הראשונה שלי לסל לא איחרה להגיע. אחרי כמה ניסיונות נוספים הגעתי לשלוש מסקנות הבאות:

1. אין לי את היצר הזה של לרדוף אחרי כדור, אולי כי אמא שלי מהדהדת לי בראש עם המשפט שאמרה לי עוד בגיל הנעורים: "בחורים הם כמו צל- אם תרדפי אחריהם הם יברחו, אם תברחי הם ירדפו". אני יודעת שכדור זה לא גבר ומקווה שלעולם כדורסל לא ירדוף אחריי.

2. נורא קשה לי לכדרר את כדור הסל מבלי להביט בו, אני עוד צריכה לעבוד על לבטוח בידיים שלי ולהביט קדימה.

3. אולי עדיף לנסות ולבקש טיפ מאחד אנשי המקצוע במגרש... אז שאלתי את אחד השחקנים מה לעשות והוא הסביר לי שאני זורקת בעיקר עם הידיים לסל ושהעוצמה אמורה לבוא מהרגליים.

תוך ג'ק רובינזון קלעתי מקו ה-'3' וזכיתי לפרצופים מלאי תדהמה על זה שאולי עוד יש לי עתיד בתחום משני שחקנים שקלטו שהצלחתי. (הידד לי!)

מאיר טפירו מאמן הקבוצה כינס את כל השחקנים במעגל והציג להם אותי. מעולם לא הרגשתי חשובה או קטנטונת יותר לעומתם אבל נהניתי מעצם היותי סוג של אטרקציה על המגרש.

אחרי שלב הקליעות לסל הגיע החלק הכיפי- מתיחות שהעביר זאב שיף, מאמן היכולות הגופניות של הקבוצה. התפקיד שלו בגדול הוא ויסות וחלוקת העומסים.

לרוב יש להם יום חופש ביום לאחר משחק, שני אימוני "דאבלים"- הכוונה לכך שיש ימים בהם יש להם גם אימון בוקר וגם אימון ערב (ומסתבר שהגעתי רק לחלק השני של האימון כי בבוקר הם התאמנו בחוף הים ועבדו על חיזוק כף הרגל וזריזות).

יש הבדל משמעותי בין אימונים לשחקני כדורסל מאשר כל אימון אחר. האימון נגזר מכל מיני סיטואציות שמתקיימות במהלך 40 דקות המשחק, כך למשל כשהם עבדו עם טפירו ועשו פירוקים ברמה הטקטית של כל מיני סיטואציות כמו למשל על זריזות והגנה.

אני כבר זזתי הצידה כדי לא להפריע למהלך התקין של האימון וביקשתי משיף שיסביר לי קצת מה אני רואה... "הפעולה האיכותית של שינוי כיוון לוקחת משהו כמו 7-8 שניות. אם רוצים לשפר זריזות עובדים על צעדי הגנה, מהירויות, שינוי קצב ולהקפיד שזמן המנוחה יהיה איכותי כדי להשתפר כל הזמן, אומר שיף.

אתם עובדים גם על פלג גוף עליון?
שיף: "אנחנו עושים גם אימון משותף בחדר הכושר סוואט סטאר אחת לשבוע. חשוב להבין שהגוף נע כמכלול ועם זאת לעשות הרבה תרגילים עם פיקוח כדי למנוע פציעות".

ההתמחות של שיף בן ה- 33 היא כושר גופני- משחקי כדור והוא עובד עם קבוצת ליגת העל בכדורסל של אשדוד, בין 2-3 פעמים בשבוע עם קבוצת הנשים, עם הפועל אשדוד בכדורסל ואפילו עם עירוני אשדוד בכדורגל.

את דרכו בתחום הוא התחיל כמאמן כושר בחדר הכושר 'גו אקטיב' ומשם המשיך ללמוד ולהתפתח ברמה מקצועית.

רגע לפני שהבנתי שהאימון כבר אבוד עבורי והלכתי לכיוון חדר ההלבשה כדי להוריד את בגדי הקבוצה, פגשתי גם את שנית רויטמן (31, מפתח תקווה)- הספורט- תרפיסטית של הקבוצה שעובדת איתם בצמוד ונוכחת בכל משחק ואימון שמתקיים ועובדת בתיאום עם שיף וד"ר פיליפ- רופא הקבוצה.

חוץ מעיסויים רפואיים היא עושה גם דיקור סיני וטיפולי רפואה יפנית ומטפלת בכל השחקנים, בעיקר במקרים של פציעות ועוזרת להם לחזור לפעילות.

כחלק מהחוויה שלי, הציעה רויטמן שתעשה לי טיפול קצר, כך שמצאתי את עצמי שוכבת על מיטת הטיפולים ונהנית מעיסוי רפואי קצר ונהדר בסוף האימון.

מה אני אגיד לכם, היה די נחמד להיות שחקנית בליגת העל של מכבי אשדוד באר טוביה. באמת, אין תלונות.

צילום: חן בוקר