בין אשדוד לאשקלון: על ההבדלים בעלייה ובעתיד בין מ.ס אשדוד והפועל אשקלון
11.05.16 / 08:51
מצד אחד קבוצה צעירה ומוכשרת שסומנה כבר בקיץ כעולה בטוחה. מצד שני, קבוצה עם הרבה אמוציות, ניסיון ואפילו מבוגרת עם שחקנים עם קבלות שהדמות המובילה היא המאמן. מ.ס אשדוד והפועל אשקלון העפילו לליגת העל וזה הזמן לתת מבט על הדרך שכל אחת מהן הלכה בה. על העתיד, על השחקנים ועל הסגנון
נתחיל דווקא מהשורה התחתונה, אם הייתם מבקשים מאוהד כדורגל ממוצע להמר בנקודת הזמן הנוכחית מי הקבוצה שתצליח יותר בעונה הבאה בליגת העל? סביר להניח שהרוב היו מהמרים על מ.ס אשדוד.
בשל התשתית הבריאה, הניסיון בליגה, העובדה שהעתיד די ברור, יש חבורה של שחקנים צעירים מקומיים שמרכיבה את השלד לעונה הבאה ועליו יוסיפו חיזוקים.
באשקלון לעומת זאת, יש חבורת שחקנים מוכשרת, אבל גם די מבוגרת, שאולי מתאימה (בחלקה) לליגת העל, אבל ברור שבאשקלון יצטרכו "להחליף קבוצה שלמה", מה שבאשדוד לא.
אז מה הדרך הנכונה? תלוי את מי שואלים וברור שהתשובה היא נגזרת של מציאות שונה בין המועדונים ומדיניות.
באשדוד מאז ומעולם, לפחות מאז שג'קי בן זקן בקבוצה כמעט תמיד בנו על השלד המקומי ובנו את הקבוצה סביב הצעירים של הקבוצה בתוספת שחקנים מבחוץ, בעיקר זרים.
בעבר היו אלה, דוד רביבו, משה אוחיון, עידן שריקי וניר ביטון. העונה אלה יהיו, מיכאל אוחנה, אור אינברום, גדי קינדה וטום בן זקן.
באשקלון, למעט אולי שלושה- ארבעה שחקנים יצטרכו להרכיב קבוצה חדשה, קבוצה שתתבסס על שחקנים מבחוץ, רכש ישראלי וזרים. גם השחקנים שנתנו את הטון לאורך העונה האחרונה, כמו עידן שריקי, ברוך דגו, ניר נחום, הם שחקנים מצוינים גם עבור ליגת העל, אולם כאלה שלא בטוח שיכולים להיות שחקנים מובילים לאורך עונה שלמה.
שמסתכלים על העלייה של שתי הקבוצות, מוציאים גם את ההבדל בין הסגנונות, נתחיל דווקא עם אשקלון, שבנתה קבוצה שמתבססת על עיקרון מרכזי: טקטיקה ועמידה נכונה.
אל זה תוסיפו, ניסיון, כישרון ופיזיות. אשקלון היא לגמרי לא הקבוצה הכי מוכשרת בליגה, יש קבוצות שברמת כישרון נטו טובות ממנה, מה שמעצים עוד יותר את ההישג ובפרט את העבודה של יובל נעים באשקלון.
באשדוד כבר היה מי שהודה בסיום הניצחון האחרון בליגה על אשקלון בפלייאוף, "שידענו שיש להם סגנון מאד ברור ושהם לא יודעים לעשות משהו אחר, הם עושים את זה טוב, אבל אין להם תוכנית ב'".
אשקלון בנתה קבוצה מאד מונוטונית, עם סגנון מאד מסוים שמתאים לסגנון השחקנים ולקבוצה מה שהביא תוצאות אדירות בסופו של דבר.
אשדוד לעומתה, התבססה המון על הכישרון האישי של השחקנים שלה, פחות טקטיקה, פחות מערך מסודר, אם כי אחרי לכתו של אייל לחמן והצבתו של רוני אוואט כמאמן, יחד עם הרכש שהגיע בינואר, אשדוד התגבשה יותר לסגנון אחד ברור ומערך די קבוע.
אשדוד בעיקר שמה את יעדה על ההתקפה, על הכוח ההתקפי שלה, לכן ראינו משחקים שהקבוצה ספגה שערים שאולי לא מתאימים, אבל זה עבד לאשדוד.
נחזור לעתיד, במבט לקראת העונה הקרובה, השלד של אשדוד די ברור וקבוע, אם באשדוד יחזקו את הקבוצה זה כנראה בעמדות הזרים, ובעיקר בצד ההגנתי והקישור האחורי, בקבוצה מדברים על 3-4 שחקנים שיגיעו בקיץ וזהו.
באשקלון המגמה היא בדיוק הפוכה, 3-4 שחקנים אולי יישארו, וגם אם יישארו יותר לא בטוח כמה הם יהיו בעמדה מרכזית (שריקי, דגו, אבוחצירה, נחום, אולי רודי חדד ואסי בוזגלו). כל היתר פשוט לא מתאימים לרמה של ליגת העל בנקודת הזמן הנוכחית.
באשקלון תמיד הלכו על קונספט של שחקנים מבחוץ, גם היום הקבוצה ברובה מרוכבת משחקני רכש, רובם אפילו מאשדוד, שהמקומיים תופסים נתח קטן מאד בקבוצה.
אולי אם השינוי במחלקת הנוער בשלוש השנים האחרונות, העלייה של קבוצת הנוער לליגת העל, דברים ישתנו, אבל בינתיים שצריכים להצביע על ההבדל בין שתי הקבוצות ובין העליות, זה ברור, שלאשדוד יש קבוצה כמעט מוכנה לליגת העל, שצריכה כיוונים קלים.
אשקלון שרצה עם סגל כמעט זהה כבר מליגה א', תצטרך להחליף קבוצה שלמה.
מה יותר טוב? ימים יגידו. לא בטוח שהמתוכנת של אשדוד היא ערובה להצלחה, אבל היא בהחלט בריאה ונכונה יותר לקבוצות בסדר הגודל של אשדוד.
לא מן הנמנע שדווקא אשקלון תבנה קבוצה טובה יותר מאשדוד שתתחבר טוב יותר ותצליח, אבל בנקודת הזמן הנוכחית, אשדוד נראית כמו קבוצה שמוכנה הרבה יותר לליגת העל מאשקלון, בעיקר סביב אי הוודאות באשקלון סביב התקציב, ההנהלה והאצטדיון.
אולם אם יש משהו שלמדנו מהעונה מהסיפור עם לסטר, ואפילו בהפועל ב"ש, זה שלא תמיד הדברים שנראים מבחוץ כנכונים הם הנכונים באמת, יש עניין של חיבור בין שחקנים, מרקם בחדר ההלבשה וכמובן קארמה.
מה שבטוח שהחזרה של שתי הקבוצות הדרומיות הללו, תוסיף הרבה צבע ועניין לליגת העל והרבה צבע ועניין במפגשים בינהן.
צילום: נעם מורנו, באדיבות אתר ONE