כמה לא צפויה מ.ס אשדוד. ערב המשחק בדוחא מול בני סכנין, באשדוד בסתר ליבם היו מוכנים להתספק בתיקו. אולי לא ניר קלינגר שתמיד רוצה לנצח. אבל המשחק בדוחא הפגיש קבוצה אחת שהיא מניה עולה (סכנין) ואחת יורדת (אשדוד).

אז מה? אשדוד משיגה 3 נקודות חשובות תוך הצגת אחד המשחקים הכי טובים של הקבוצה העונה, בטח בחצי הראשון, הנהדר מבחינת אשדוד. 

כל כך הרבה ביקרנו את משחק ההתקפה של אשדוד, היכולת הכללית של הקבוצה. אבל מול סכנין צריך לפרגן ובגדול. ההתקפה שטפה, הבקיעה שלושה שערים ואם אבו ענזה היה מרוכז זה היה נגמר גם ארבע או חמש. למעשה אשדוד המשיכה את היכולת הטובה מול ק"ש לפני שבועיים ושמה בצד את צמד המשחקים מול החיפאיות, בגביע הטוטו ובליגה.

אז איזו מ.ס אשדוד היא מ.ס אשדוד האמתית? כנראה ששניהם. אם יש דבר שבאשדוד ירצו בוודאי לתקן, זה את מאזן משחקי הבית, שהעונה נדמה שהוא לא מתקרב למאזן מהעונה שעברה. דווקא במשחקי החוץ, אשדוד משיגה נקודות ונראית טוב.

אם מסתכלים על המשחקים האחרונים, אז קשה להגיד איזו אשדוד זו אשדוד האמתית, זו ששיחקה טוב בק"ש, ניצחה את סכנין בדוחא, או זו שהפסידה לחיפה בבית, נראתה רע והפסידה למכבי חיפה בגביע הטוטו? נראה שגם קלינגר מנסה לענות על השאלה הזאת.

ומה קורה בהתקפה? טוב תודה

אשדוד הגיעה למשחק מול סכנין עם 270 דקות ללא כיבוש. קרי: שלושה משחקים ללא שער. תוסיפו לזה את 22 הדקות עד השער של אור אינברום והנה לכם קבוצה שלא כבשה 292 דקות. מדהים. 

אלא שבסכנין, ההתקפה של אשדוד השתחררה לגמרי והבקיעה שלושה שערים. אחד לכל משחק שלא הבקיעה.

עכשיו אשדוד פתאום צמודה לחלק העליון של הטבלה, מקום חמישי אולי שישי בתום המחזור. אבל בליגה של השנה למיקום כרגע אין חשיבות. בדגש על כרגע.