כולנו היינו בטוחים שמ.ס אשדוד מבינה שיש לה הזדמנות בלתי רגילה לעשות משהו היסטורי לעיר. נכון, מכבי חיפה ומכבי ץ"א אלה לא קבוצות שאתה עובר ללא מאבק. אבל שניהם טרודות בצרות הליגה, שניהם עולות בהרכב די משני.

ומה עושים באשדוד? מגייסים את הקהל, מכירה של כרטיסים, הרבה רעש, בית מלון לפני, חשיבות המשחק ודיבורים על היסטוריה. ומה קורה בפועל? מגן שלא שיחק כבר יותר מחודש וחצי מוטס להרכב ועל מה? פציעה? הרחקה? לא. פשוט חלוקת כוחות.

קשר צעיר ומוכשר מועדף פעם אחר פעם בהרכב, בהחלטה לא מובנת. מה עוד שהכללתו של אינברום בהרכב, מורידה את סולארי לספסל, שחקן שנמצא כרגע בכושר לא רע בכלל. ומה עם אבו ענזה? אף אחד לא שם לב אבל הוא כבר מלך השערים של אשדוד עם 5 שערים.

ואז מגיעה פתיחת החצי השני ואנחנו בטוחים שהשינויים יהיה אינברום ואושינואה החוצה, סולארי, ואבו ענזה בפנים. אז זהו שלא. סולארי אמנם נכנס, אבל גם אל חמיד (??), אלא שההפתעה, אינברום ואושינואה מסיימים 90 דקות בהרכב. 90 דקות!!

קלינגר דיבר כבר בשלהי החצי הראשון על הרצון לשמור כוחות להמשך המשחקים ולמשחק בשבת. אז נכון שלקראת ק"ש בשבת אין הרבה זמן להתאושש, אין אימונים, הכול נכון. אבל בואו נחשוב רגע, איזה מבין המשחקים חשוב יותר? 

ק"ש בפתחת הסיבוב השני בליגה, או חצי גמר גביע הטוטו? אני יודע מה התשובה, כנראה שקלינגר קצת פחות. 

יכול להיות שכבר אחרי ה- 2-0 החליט קלינגר לוותר על המשחק ולחשוב על הליגה, אבל אין הסבר להרכב שפתח שהוא נטו חלוקת כוחות. ואין הסבר לויתור כבר אחרי 45 דקות. מי יודע מה היה קורה עם שער מוקדם של אשדוד, בדקה 50, או 55. חיפה הייתה נלחצת, המומנטום היה בצד של אשדוד והיינו מדברים אחרת.

בדרך כלל הדינמיקה בספורט היא כזאת שמומנטום קשה לעצור. אז אולי קלינגר חשב על ק"ש בשבת, אבל היה עדיף לו להגיע אולי עייף ומנצח מאשר, טרי, רענן ומפסיד. אשדוד אחרי 5 משחקים רושמת הפסד ראשון, וזה הרבה יותר משמעותי.

והיה גם משחק

אשדוד פתחה רע מאד א המשחק. שוב ראינו את בעיית "האופי" שבקבוצה לא ממש אוהבים להזכיר. משחק קצת קובע, קצת חשוב, קצת עם קהל (כל הכבוד לכמעט ה- 1000 שהגיעו מאשדוד) ואשדוד מיד מתקפלת. 

שער ראשון בדקה ה- 3 ועוד אחד בדקה 18 ואשדוד נימוגה. מרכז ההגנה הזכיר ימים אפלים, שכולנו התעוררנו עם זיעה קרה ולא ממש עושה לנו טוב להיזכר. מרכז הקישור היה פריך יותר מצ'יפס בשקית וחיפה חגגה. 

עזרא וראיוס רקדו על אשדוד ויחד עם תורג'מן, פתחו מסיבת ריקודים ברחבה של מרציאנו. פטי, סירושטיין, אושינואה והאחרים נראו כמו ניצבים בסרט שהם לא חלק ממנו. 

ציונים:

אופיר מרציאנו- 6, כמו תמיד, הכי יציב ורק בזכותו זה הסתיים "רק" 3-1.

עופר ורטה- 5, כמו הקבוצה, שמר כוחות לליגה.

יא יא פטי- 5, הבלאק אאוט ב- 20 הדקות הראשונות, גמר לאשדוד את המשחק.

מיקי סירושטיין- 4.5, בלם נחמד, אבל לאיטיות שלו אין פתרון, כליבאת, עזרא ותורג'מן, הביכו אותו לא אחת.

ג'וואן אושינואה- 4, לא ברור, לא מובן. פשוט לא.

אלכסנדר דוידוב- 4.5, מישהו ראה את השחקן של תחילת העונה?

גדי קינדה- 4, הסופרלטיבים עלו לו לראש. 

אור אינברום- 4, הנוער במצב רע, אולי ננסה אותו שם?

מיכאל אוחנה- 5, ניסה, הראה קצת ניצוצות, אבל כל אשדוד סבלה ממשחק רע ולא טוב וגם הוא.

ניב זריהן- 4, יש ימים שלא הולך והכול רע. לזריהן היה יום כזה.

ירו בלו- 4, היה על המגרש? באמת? כמה דקות? רק 45? חשבנו שאפילו לא דקה.

מחליפים:

דויד סולארי- 5, היה צריך לפתוח, אם כי לא היה יוצא מן הרגיל.

אל חמיד- 4, לא הוכיח שהוא ראוי לשוב להרכב. 

תום מונד- 5, ניצוצות של כדורגל, לא יותר.

צילום: ראדר ג'אברה, באדיבות אתר ONE