להיות או לחדול זו הייתה הסיסמה לפני משחק מספר 3 בסדרת הגמר בין אליצור רמלה למ.ס אשדוד. ברמלה ידעו שאין דרך חזרה, שנחישות ורצון לבד לא יספיקו לנצח את המשחק, אלא מספרים ואחווה קבוצתית, שהייתה להן במהלך כל עונה, ובמילה אחת - הגנה. זה מה שהשתנה בלילה הזה, משום שמשחק האחרון לא היה דומה ולו במקצת, לשני המשחקים שקדמו לו. אשדוד קיוותה להמשיך להביא את הכושר הטוב שלה מצמד המשחקים הראשון, אלא שלמעט טיפני ג'קסון אף אחד לא ממש הגיע. אשדוד בכדי לנצח את רמלה חייבת לקבל יכולת קבוצתית הרבה יותר טובה. 

עד עכשיו אשדוד הראתה רב גוניות גדולה במשחק שלה. בעיקר בהתקפה. במשחק הראשון ראינו את ג'קסון את אדמס מפוררות לרמלה את הצבע, במשחק השני אלה היו יותר הגארדיות. ובמשחק השלישי? למעט ג'קסון אף אחת לא ממש בלטה. הכוח של אשדוד זה היכולת שלה להפעיל בפנים את אדמס והגבוהות ומשם כל המשחק זורם. במשחק השלישי למרות 32 נק' של ג'קסון המשחק של אשדוד לא שטף.

המפתח הגנתית מבחינת אשדוד זה עצירת אליסון היטואר ותמרה ג'יימס. במשחקים הראושנים הייטאור הגיעה, אבל ג'יימס לא. במשחק השלישי כאשר תמרה ג'יימס הגיעה לשחק, קשה מאד לאשדוד להתמודד מול הפיזיות והכוח שלה בקו האחורי. שחקניות הספסל עלו וסוף סוף הרגישו את הדומיננטיות שלהן, שהייתה חסרה. ההגנה של רמלה התמקדה בנעמי קולודני, כדי ששחקניות אחרות יובילו את הכדור ויקבלו החלטות, וכשקולודני לא שולטת במשחק - יש בלאגן באשדוד. רמלה הוציאה את אדאמס מהמשחק (או שהיא הוציאה את עצמה), והישראליות המצוינות של אשדוד נעלמו. רמלה קיבלה אויר לנשימה ובעיקר הרבה ביטחון לכך שאפשר לעשות מהפך. 

עכשיו, אשדוד חוזרת הביתה, הלחץ מתחיל כבר לטפטף ואפשר לחכות עם כרטיסי הטיסה לאחרי החג. קשה לחזור מפיגור 2:0, אבל יש לנו סדרת גמר טובה ומותחת, שבהחלט מסכמת את ליגת כדורסל הנשים של העונה - איכותית ועם הפנים קדימה. השאלה כרגע היא איזו קבוצה תגיע מוכנה יותר למפגש מספר 4?