בוקר טוב לכם, מכבי 'יחד הבונים' אשדוד, מגיע לכם לקום ולהרגיש גאים, נכון, הצד הצהוב של ת"א חגג אליפות, אבל כל השבוע האחרון הוא תעודת כבוד לעיר שלנו, לגאווה שלנו. 3000 אוהדים, בניצוחם של "הדולפינים" שדומה שיותר מכולם זקוקים לחופשה, כי יגאל ממן וחבריו נמצאים בערך מחודש מרץ באולמות. כדאי מאד שלא להתקשר לאף אחד מאותם "דולפינים" היקרים במהלך הסופ"ש הם פשוט עייפים, תנו להם לישון. גאווה. זו המילה היחידה שיכולה לתאר את מה שהרגשתי בתור עיתונאי אשדודי בנוקיה. זה התחיל בכל הגישה, גישה שאומרת, אנחנו מכבי אשדוד ואנחנו משהו אחר. מגיע הרבה קרדיט להמון אנשים והיריעה קצרה בכדי להכיל את כולם. בראש ובראשונה ליו"ר יצחק גבאי שאני מודה לא דיברתי איתו רבות במהלך העונה, אבל בזכות השקט שלו, העובדה שהוא האמין של דרך צעקות וכוח פותרים דברים, צלח את המשבר של הקבוצה בצורה מעוררת כבוד והביא יחד עם רבים את הקבוצה אל הבאר, לראות אותו שעה וחצי לפני הגמר, חנוט בחליפה מאושר וקורן, גרמה לי להגיד: "מגיע לו", הוא אכל לא מעט מרורים במהלך העונה, גם ממני.

השני ברשימה, הוא אלון בן זקן, שמספר פעמיים ששיגעתי אותו בטלפון הפסקנו לספור כבר אחרי ה- 100, תמיד שם, תמיד בא לעבודה, העובדה ש- 3000 אוהדים היו ביציעי נוקיה, היא הרבה מאד בזכותו, העובדה שראינו את מחלקת הנוער, מגיעה לנוקיה ומאפשרת טעימה לדור החדש לטעום מחלון הראווה הכי טוב של הכדורסל בארץ. בן זקן, הוא איש עבודה ואת זה אמרנו
כבר רבות, בתור ווינר שעבר במכבי ת"א אנחנו יודעים כמה הוא רוצה לנצח, הגדולה שלו שהוא מחנך את האשדודים לנצח בצורה מכובדת. האחרון ברשימה, הוא עו"ד שי האוזמן המנהל המקצועי, מספר הפעמיים שהוא כבר היה בחוץ וחשב לעזוב היו לא מעט, קשיים, מריבות, אבל הכי חשוב מבחינתו היה מכבי אשדוד, הדאגה לקבוצה היא אצלו בראש המעלה, הנאמנות היא ערך עליון מבחינתו, אחרי העלייה לגמר, האוזמן כבש את פניו בידיו כלא מאמין, מגיע לו. יש הרגשה של מיצוי, של גאווה, האוזמן כאדם שמאמין בדרך ותהליך, יודע שהתהליך שהחל אי שם בליגה הלאומית, הגיע לשיאו ביום חמישי בערב בנוקיה. לידם, צריך לציין את חברי ההנהלה, יורם אסרף, ארמו אסולין, שבי מיכאלי, יניב סהרוני, שכל אחד בתחומו היה אחראים על ההצלחה של הקבוצה לאורך העונה.

האחרון ברשימה התודות, מגיע לאיתן נוח, האיש אולי "הכי אפור" בקבוצה, אבל במובן החיובי של המילה, העבודה השקטה והעובדה שלזרים יש כל מה שצריך היא בזכותו, כאשר קארטר ודאנקן עולים לפרקט לשחק בצורה שקטה, זה בעיקר בזכותו, כשמו כן הוא, בחור איתן. אחרונים חביבים הם האוהדים, פתחנו איתם ונסיים איתם, במציאות הנוכחית שלנו, שיש לא מעט ביקורת על הנוער של ימינו, הנוער האשדודי, "הדולפינים" הראו שאפשר גם אחרת, 3000 אוהדים ביציע נוקיה, נתנו מפגן עידוד שכבר הרבה מאד זמן לא ראו בעיר. קבלת הפנים לקבוצה ולשחקנים בסיום המשחק, הראתה שיש כאן בגרות, יש תקווה לעתיד.

מעבר למשחק ולהפסד בסיום, הניצחון הוא כולו שלהם, העובדה ששחקני הקבוצה, הצוות הודו בסיום לקהל, מראה כמה הריגוש וההרגשה שלי הייתה נכונה לכולם. אפילו את המשבר עם עופר ברקוביץ' הם סיימו, עם עידוד לפני ואחרי המשחק, אני שמעתי אפילו קריאות בסיום של מאמן מספר אחד. מכבי אשדוד והדולפינים הראו שאפשר להפסיד ולנצח בו זמנית, הפסידו על הפרקט, לקבוצת על, ביום מדהים, אבל ניצחו ברוח, בהרגשה, בכבוד. העובדה שכולם חשבו שהמשחק ייסגר איפה שהוא ברבע ראשון, היא ההוכחה שרוח וקהל יכולים לעשות זאת. מגיע כל הכבוד לכם, שאת השירות הכי טוב שנתנם לעיר, מגיע לכם, וכמו שהקבוצה כולה השתחווה אליכם ואמרה תודה, גם אני כאן אומר בשמי, התרגשתי, בשבילכם, בשביל העיר, גאה בכם ואומר תודה. ניפגש בעונה הבאה.