אם באשדוד חששו מהכושר הנוכחי של הקבוצה, הגיעה המשחק הראשון מול הגליל והראה שלקבוצה העונה יש אופי אחר ואולי אשדוד מראה שהיא עשויה מחומר אחר. הקבוצה נראתה מגובשת מאד,שלצד כל היכולת האישית הטובה של מספר שחקני מפתח, אשדוד המשיכה להפתיע עם הגנה נהדרת, אזורית ברוב הדקות שפשוט לא נתנה לגליל לנשום, האם זה מבטיח משהו למשחק השני? לא ממש. הסדרה עוד ארוכה, גליל בוודאי תבוא עם פתרונות, אבל אין ספק שהיתרון הפסיכולוגי בצד של אשדוד. עד עכשיו נראה שזה הסדרות של קבוצות החוץ מהדרום, אחרי הניצחון של אשקלון הגיע הניצחון של אשדוד.

הקליעות ניצחו את הצבע

עוד לפני הסדרה, היה ברור שהמשחקים בין השתיים לא יהיו משחקים טיפוסיים שבין המקום השני למקום השביעי. ואכן, סגנית האלופה לא הצליחה לבטא את הפער האיכותי שלה וגם לא הצליחה לנצל את יתרון הביתיות. אשדוד, בהנהגת ג'וש קארטר הפנטסטי הציגה מחצית שנייה מדהימה, שכללה מטווח מחוץ לקשת וסלים קריטיים בדיוק בנקודות החשובות וברגעי המומנטום. אמנם קשה לומר שהסדרה גמורה, אפילו רחוק מזה. רחוק מאוד. אבל מה שבטוח זה שמה שמספיק לליגה הבלקנית לא בהכרח מספיק לליגת לוטו הישראלית. לפי המשחק הראשון, דווקא זו הולכת להיות אחת הסדרות המותחות ביותר ברבע הגמר ובקרב על הכרטיס לפיינל פור. תהיו
בטוחים ששתי הקבוצות הולכות לירוק דם כדי להגיע לנוקיה, למעמד השיא של הכדורסל
הישראלי. בגן נר נורתה רק יריית הפתיחה.

לפני הסדרה דיברנו על זה שמדובר במשחק בין שני סגנונות, משחק הפנים של גליל/גלבוע מול משחק החוץ של אשדוד. החצי הראשון עוד היה שקול, אבל החצי השני היה כבר סיפור מבחינתה של אשדוד. אמרנו שבלי מאיר טפירו לאשדוד יהיה בלתי אפשרי לצלוח את הסדרה, טפירו היה רחוק שני ריבאונדים ואסיסט מטריפל דאבל מי יודע כמה בקריירה שלו. הקו האחורי של אשדוד עשה נוק- אאוט לקו האחורי של הגליל. בחצי השני השתנה המשחק. מאיר טפירו (14 נקודות, 9 אסיסטים ו-8 ריבאונדים), מי אם לא הוא, נכנס למשחק, החל לקלוע, למסור ולנהל את המשחק בצורה נפלאה כשהוא נעזר בדקות טובות של אלכס טיוס ובמשחק גדול של קרטר. אשדוד עלתה ליתרון מיד בפתיחת הרבע השלישי, לא שמטו אותו עד לסיום (למרות אחוזים נמוכים מהקו, רק 64 אחוז) והעבירו לעצמם את יתרון הביתיות לקראת משחק הגומלין.

 טיוס מקזז את דאנקן

ערב הסדרה חששו מאשדוד מהכושר הלא טוב של ג'וש דאנקן בתקופה האחרונה, דווקא בישורת האחרונה של העונה דאנקן אולי השחקן הכי חשוב של אשדוד העונה, נמצא בירידה בכושר האישי שלו, מול הקו הקדמי של הגליל זה קריטי מאד. אלא שמול הגליל ראינו את אלכס טיוס שלאורך העונה סבל מעליות וירידות בכושר שלו, מגיע חד מאד למשחק הראשון מול הגליל ופשוט תורם תרומה גדולה בצבע, עם המון אנרגיות, אתלטיות ובעיקר היה ברגעים הנכונים. ברור שאשדוד לא יכולה לבנות על דאנקן בכושר בינוני ולעבור את הסדרה, היא חייבת אותו טוב, אבל אם טיוס יישאר בכושר הנוכחי שלו, זה יכול רק להיות אקס פקטור לא מתוכנן מצידו של ברקוביץ'. ג'וש דאנקן מול רומיאו טראוויס שני העוגנים של הקבוצות שלהם. שני שחקנים שמשחקים בעמדות הפאוור פורוורד, מאוד מגוונים ומשפיעים מאוד על המשחק של קבוצתם.

במשחק הראשון שניהם לא היו טובים, אלא שטראוויס מצא את הדרך לתרום צורה יותר מגוונת עם 9 ריבאונדים ו- 5 אסיסטים. אולי זה הדרך של שני המאמנים להביא את השחקנים האלה לתרום גם בדרכים אחרות ולא רק בנקודות. היכולת של אלכס טיוס להתמודד עם ג'וזף ג'ונס בצבע הסנטר של גלבוע/גליל הוא סוג של שובר שיווין בסדרה הזאת בגלל שהוא סנטר אמיתי עם יתרון גדול במימדים הפיזיים והצלחה של אשדוד תלויה במידה גדולה ביכולת של טיוס להצר את צעדיו. במשחק הראשון ג'ונס היה דומיננטי, אבל היכולת של טיוס קיזזה את היכולת הטובה שלו. גלבוע/גליל במחזור האחרון של הליגה הסדירה שיחקה באשדוד ובעצם יכלה להחליט את מי תפגוש ברבע גמר כי אם היא הייתה מפסידה, אשקלון הייתה יורדת למקום השביעי וככל הנראה אשקלון הייתה משחקת נגד גלבוע/גליל, אבל היא ניצחה את המשחק בזכות סל של רומיאו טראוויס שלוש שניות לסיום המשחק וכך למעשה קבעה שהיריבה שלה תהיה אשדוד. אם הם מצטערים על כך או לא נדע בסוף מאי.