אחרי המשחק הראשון דיברו גם ברמה"ש וגם באשדוד שהמשחק השני באשדוד מול רהמ"ש יהיה אופרה אחרת, "החלודה של שחקניות רמה"ש כבר לא תהיה", בשקט אף אחד לא ממש הימר על 2-0 בסדרה לאשדוד. אלא שכנראה הסדרה הזאת תוכרע על קבלת החלטות וכרגע כל עוד בצד של אשדוד יש את נעמי קולדוני קבלת ההחלטות היא מצוינת, לידה יש את רנה מונגומרי וקטיה לויצקי המוציאות לפועל. במשחק השני אשדוד קיבלה את גם את אשלי רובינסון שחוץ מהגנה הראתה, גם הרבה התקפה וקליעה רכה מחצי מרחק. נכון שהפעם היה מדובר במשחק הרבה יותר צמוד ומותח שהיתרון עובר מצד לצד, כמעט ללא הפסקה, אלא שמתסכלים על התוצאה הסופית רואים שאשדוד מנצחת בהפרש של שמונה ועושה דרך אל עבר הגמר, עם יתרון 2-0 בסדרה. מבחינתה של אשדוד המאבק מול רמה"ש הוא הנקמה מהעונה שעברה, אז רמה"ש זכתה באליפות על חשבונה של מכבי בנות אשדוד באולמה הביתי וכמה שזה היה כואב, ביום שני בערב הפרצופים של השחקניות של אורנה אוסטפלד היו דומות בדיוק לפרצופים של העונה שעברה, אשדוד שמחה, אלא שהעבודה עדין לא נגמרה, הקבוצה צריכה לנצח ביום חמישי ולגמור את הסיפור ואז לחכות כנראה לרמלה בסדרת גמר של מלחמה. הדבר היחיד שאולי היה חסר לנו קצת בכל הניצחון הזה של בנות אשדוד, זה האולם הריק למחצה. בדיוק באותו הזמן בשנה שעברה מול אותה קבוצה בסדרת הגמר, אי אפשר היה להכניס סיכה לאולם בקריה, השבוע מול רמה"ש, ראינו אולם ריק כמעט לגמרי עם 300 צופים בלבד ותאמינו לנו שאנחנו עושים חסד עם המספר הזה. חבל יש כדורסל נשים באשדוד ואפילו מצוין, הקבוצה קרובה להעפיל לסדרת הגמר של הליגה בפעם השנייה ברציפות, בהחלט לא דבר של מה בכך.

רק תנו לו לעבוד

בתחילת העונה דיברו באשדוד על ההבאה של עדני דגן כמהלך שעשוי לסלול את דרכה של הקבוצה לתואר העונה, אלא שבדרך היו כל "מיני גורמים מפריעים", כמו שקרה להם דגן, לאו דווקא מדובר באנשים, אלא ביותר מידי לחשושים ושמועות סביב התפקיד המקצועי שלו בקבוצה, אז בואו נעשה סדר, ראשית מדובר במאמן המעוטר בכדורסל הנשים, שנית כנראה שמי שאמר בתחילת העונה שצריך לסמוך עליו ולתת לו לעבוד ללא הפרעות, ידע על מה הוא מדבר, מכיוון שעובדה שדגן ידע להביא את הקבוצה לשיא בזמן, אז אולי לא תמיד הקבוצה נראתה טוב ולא תמיד ההחלטות שלו היו נכונות, אולם מכבי בנות אשדוד הגיעה למעמד חצי גמר גביע המדינה (מה שלא עשתה בעונה שעברה, בגלל אותו דגן), ומגיעה כנראה למעמד הגמר שנה שנייה ברציפות (חסר להן שלא), כל זה עם קבוצה שעל הנייר פחות מוכשרת ופחות טובה מזו של העונה שעברה ולראייה הקבוצה של אשדוד בעונה שעברה בחיזוק קטן, זכתה באליפות הירוקאפ עם רמלה רק בסופ"ש שעבר. יכול להיות שהיו חילוקי דעות בכברת הדרך בין דגן להנהלה זה בסדר, בטח בעונה ארוכה, גם לנו היו ויש עדין ביקורת כלפי ניהול המשחק ובעיקר ניהול המשחק של המאמן, אלא שעם כל הכבוד מדובר במאמן שכבר הביא איזה תואר או שניים בכדורסל הנשים במדינה וגם העונה באשדוד הוא ידע להביא את הקבוצה לכושר בזמן הנכון, יחד עם העובדה שבדרך היו סבל מפציעות, החלפת זרות וכדומה, לא סתם אמר אחד ממקורבי הקבוצה שמכיר את ההתנהלות בקבוצה: "כל הניצחון הזה והסדרה הזאת ובכלל מה שקורה בקבוצה באחרונה הוא קרדיט לעדני דגן, לא הרבה האמינו בו, או בגלל האופי שלו וכאלה דברים, אבל הוא מוכיח שמדובר באיש מקצוע מצוין".

קבלת ההחלטות של נעמי

בשני המשחקים הראשונים של הסדרה, ההבדל בין אשדוד מנצחת לאשדוד מפסידה הוא נעמי קולודני, הרבה הרימו גבה (גם אנחנו) שבקיץ החליטו לשים בקבוצה את כל הביצים בסל של קולודני, אלא שמסתבר שלמרות נפילות במהלך העונה, למאניי טיים קולודני הגיעה כמו שצריך. נעמי היא מסוג השחקניות שהן קודם כל רכזת ורק אחר כך סקוררית, היא חושבת כל הזמן על המסירה לפני הקליעה, הרבה פעמיים זה פוגע בה ובקבוצה, אלא שכאשר נמצאת לידה שחקנית כמו רנה מונגומרי שלא צריכה לבקש אישור בכדי לזרוק השילוב הוא מצוין. גם במשחק הראשון וגדם במשחק השני, ראינו את קולודני באה למשחק ובעצם משתלטת עליו בדקות ההכרעה, היא לא צריכה להיות טובה להיות כל המשחק, אלא פשוט להגיע בזמן וזה מה שקרה בשני המשחקים האחרונים. 6 ריב', 8 אס' ו- 3 חט, לצד 5 איבודים אלה המספרים של נעמי במשחק מספר שתיים בסדרה, תוסיפו לזה עוד 9 נק' ותראו שאם רק הייתה זורקת יותר לסל התרומה שלה הייתה הרבה יותר גבוהה, יחד עם העובדה שהיא בוודאי הייתה מאבדת פחות כדורים. רק קבוצה אחת אי פעם הצליחה לחזור מפיגור 2-0 בסדרה של הטובה מ-5. זו הייתה בנות השרון, שעשתה את זה מול רמת חן. האם רמה"ש תצליח לעשות את הבלתי יאומן או שאשדוד תחגוג גמר שני ברציפות?

למרות הכול שום דבר עוד לא גמור

קחו את כל מה שכתבנו עד עכשיו ותשימו רגע בצד, כל "חגיגות" העלייה לגמר, הן כרגע עוד מוקדמות, נכון שמכבי בנות אשדוד עשו צעד גדול בדרך לגמר מול רמלה או רמת חן, אלא שכבר היו דברים מעולם, בעיקר שמולך ניצבת קבוצה גאה כמו רמה"ש ולהזכיר לכולם גם האלופה. במשחק ביום חמישי תבוא רמה"ש למשחק על החיים שלה ועל העונה, ניצחון שם והן יחזירו את הסדרה למשחק רביעי באשדוד שיהיה שוב מלחמת עולם, מצד שני באשדוד כבר שמענו דיבורים על רצון לגמור את הסדרה כבר ביום חמישי ברמה"ש. המפתח יהיה בעיקר בראש של השחקניות של שתי הקבוצות, אם אשדוד תעשה את מה שהיא עשתה עד עכשיו ובעיקר תגיע עם מוטיבציה ששום דבר עוד לא גמור ובידיעה שהן לא מחזירות את הסדרה לאשדוד, הסבירות שנראה 3-0 היא גדולה, אלא שמהצד השני תלוי איך תגענה השחקניות של אורנה אוסטפלד, אם הן יגיעו בידיעה שלא משנה מה קורה הן לא מוותרות צפוי לאשדוד חיים קשים, אלא שכמו שנראו הפנים של השחקניות באדום ביום ראשון בערב זה נראה כאילו הייאוש נעשה הרבה יותר נוח מבחינתן. על כל פנים, כדאי מאד לאשדוד לא להחזיר את הסדרה לאשדוד, כי גם במצב של 2-1 לאשדוד, אם רמה"ש גונבת בחזרה את הביתיות והפער בין הקבוצות (אם יש בכלל) הוא לא כזה גדול שזה לא יכול לקרות, היא מחזירה את הסדרה למשחק חמישי ברמה"ש ושם כבר יהיה קשה הרבה יותר לנצח. הכדור בידיים של שחקניות אשדוד, אלא שכמו שאומרים לא פעם בספורט, לעיתים קל יותר להגיע לפסגה מאשר לשמור עליה, עכשיו נראה איך השחקניות של עדני דגן מצליחות לא לבעוט בדלי.

יש לנו בעיה קטנה אם הרוטציה

כמה שורות למעלה קיבל מאיתנו ים של מחמאות, אלא שכמו בכל דבר יש גם צד שני למטבע, אחת מהביקורות הגדולות שלנו עליו העונה, היא עניין הרוטציה הקצרה שהוא מנהיג ובעיקר הייבוש של נופר שלום, אז נכון שאולי שלום לא צריכה לשחק 30 דקות, אבל בין 12- 15 דקות היא בהחלט שווה. אז אולי במשחק מספר 2 היכולת של לויצקי ורובינסון הייתה מצוינת וכזאת שגמרה לנופר שלום לשבת 40 דקות על הספסל, אלא שהצצה על דף הדקות של שחקניות אשדוד מראה תמונה שיכולה קצת לפגוע באשדוד בהמשך, 4 שחקניות עם מעל 30 דקות (מונגומרי, לויצקי, ג'יימס ונעמי), שאחריהן יש את אשלי רובינסון ואמברוסיה אנדרסון עם 24 דקות כל אחת, אחר כך יש את לירן בוכריץ עם 12 דקות וזהו. בין לביו יש את דנה יהלומי עם 2 דקות שלא ממש השפיעו על המשחק. המשמעות אשדוד משחקת עם 7 שחקניות בלבד ברוטציה, שמסתכלים על הסגל של רמה"ש למרות הפציעות לוקחים בחשבון שמימד העייפות יכול להכריע, בטח אם מסתכלים בראייה ארוכה יותר לגמר שכנראה יהיה מול רמלה ושם זה כבר סיפור אחר. אז מצד אחד יגידו, מה אתם רוצים הקבוצה מנצחת, אז כנראה שזה עובד, אשדוד שומרת בעיקר אזורית, שחקניות לא מסתבכות בעבירות ויש להן יותר זמן להיכנס למשחק, נכון ועם טיעון כזה מנצח קשה להתווכח, אלא שלנו עברה בראש המחשבה, שאולי במקום 8 הפרש בשתי דקות לסיום, היינו יכולים להיות ב- 18 הפרש בחמש דקות לסיום עם רוטציה קצת יותר רחבה, אולי.

 עדני דגן: "אמרתי לבנות שכל עדו אני לידן, גם חיזבאללה לא יפגע בהן".

מאמן מכבי אשדוד, עדני דגן, נשמע מרוצה בסיום ואמר: "אסור לשכוח שרמת השרון היא אלופת המדינה וזאת קבוצה עם ניסיון, צוות מקצועי מעולה ומסורת. לא היינו הכי טובים במשחק וברבע הרביעי חזרנו לעצמנו. זה הטוב מחמישה משחקים ושום דבר לא סגור ולא רותמים את העגלה בלי הסוסים, נתקדם צעד צעד ואנחנו גדלים ממשחק למשחק ואני מקווה שנצליח לנצח משחק אחד מהשניים הבאים". כשנשאל מה אמר לשחקניות הזרות לגבי המצב בדרום, אמר דגן: "אמרתי להן שכל עוד אני פה גם החיזבאללה לא יפגע בהן".

לאשדוד:
רנה מונטגומרי 17 נק'
אשלי רובינסון 14 נק'
תמרה ג'יימס וקטיה לויצקי 13 נק' כ"א
אמברוסיה אנדרסון 10 נק'
נעמי קולודני 9 נק', 6 ריב', 8 אס'
לירן בוכריס 4 נק'

לרמה"ש:
קמיל ליטל 18 נק'
אריקה ווייט 17 נק'
שאבונטה זלוס 14 נק'
קטיה אברמזון 12 נק'
שאנטיי בלאק 7 נק'
איילת כהן 4 נק