23 שחקנים יצאו מאשדוד לאוסטריה שביום שני בערב גם פטריק דופלה הצטרף והיה לשחקן ה- 24 של הקבוצה. בהמשך עוד הגיעו עוד כמה שחקנים, אבל אין ספק שהגרעין של הקבוצה הוא של שחקנים צעירים ומקומיים שאוהבים לצחוק ולעשות שמח. פלא שהאווירה במחנה היא כל כך טובה? יש את הגרעין הוותיק יותר שזה בעיקר משה אוחיון ועידן שריקי, אחריהם יש את רחמים צ'קול ומתן אוחיון שאפשר בקלות לראות איך מעמדם התחזק בקבוצה. חוץ מזה יש את הזרים, מקרייב, גונזלס, קינג וסטויקיץ' שכולם כבר מתנהגים כמו שחקנים מקומיים לכל דבר והם חלק מהקבוצה לפחות בהווי ובאימונים, פחות בחדרים ובחדר האוכל. מקרייב בכלל התגלה לי בכל מקרה כליצן לא קטן שה"סובלים" העיקריים שלו הם צ'רלי ואשכנזי. השחקנים חולקו לחדרים שבכל חדר יש זוג. מתן אוחיון ונבו מזרחי זה צמד שלא נפרד, מהנסיעה לשדה התעופה, דרך הדיוטי פרי, עד החדר האוכל והם כמובן חולקים חדר משותף, הזוג הבא הוא אמיר לביא וישראל ראש, השניים כנראה בעקבות ראש הם הזוג שומר המסורת והמצוות, אחריהם יש את הילדים, הילד "הוותיק" עידן שדה עם הינוקא ניר ביטון, שני הצעירים עופר ורטה ועדן בטיט ישנים יחד, בן בוטבול ואיציק כהן החלוץ המושאל מהפועל ירושלים ביחד וכמובן שצ'קול וציון לא נפרדים אחד מהשני.

מפסיד במגרש מנצח בסוני ולהיפך

אי אפשר מחנה אימון בלי דיווח על שעות הפנאי, אז למרות שחשבתי שהסוני יתפוס חזק, מסתבר שיש אמנם טורנירים ומשחקים אבל לא בתדירות גבוהה כל כך. עידן שדה שהצהיר לפני המחנה שהוא בלתי מנוצח, הצדיק את הציפיות כבר ביום הראשון עם ניצחון מוחץ של 5-1 על ניר ביטון. שדה שיחק עם ברצלונה, ביטון עם אינטר וכנראה שהעזיבה של מוריניו השפיעה גם כאן... ביטון תירץ את ההפסד בשיפוט, "הוא כל הזמן עושה גליצ'ים מאחורה, אני לפחות מתנחם בזה שניצחתי במגרש באימון". ערב למחרת כבר הגיעה הנקמה שביטון החזיר לשדה עם אותם הקבוצות ניצחון של 6-2 שנשאל שדה לפשר הפער בין היכולת של ערבה ראשון ליכולת של ערב שני הוא ענה: "הוא ניצל שלא הייתי מרוכז ושלחתי הודעות לאשתי לעתיד". תירוצים כמו שזה נראה יש למכביר. במהלך השבוע נכנסו לטורניר גם "הכרישים הגדולים", כמו משה אוחיון ועידן שריקי שגם אופיר מרצאינו מספק הצהרות, לאחר הערב השלישי הוכתרו הזוג עופר ורטה ומשה אוחיון לאלופים, שגם צ'קול, שדה, מרצאינו רושמים הצלחות באופן אישי. הצמד ניר ביטון ועידן שריקי ולסירוגין עידו שדה הציגו ללא ספק את הכדורגל הכי טוב במחנה.

מבזק דיוטי פרי: מתן אוחיון חרש את באג, מרצאינו חוזר עם ריח טוב לישראל

בגלל הצ'ק אין המוקדם ובעקבותיו היציאה המאוחרת מאשדוד לא היה לשחקנים יותר מדי זמן בדיוטיפרי, קצת החנות של ג'יימס ריצרדסון, קצת אלכוהול וסיגריות (לא השחקנים, אנשי הצוות) וזה הכול. מרציאנו קנה כמה בשמים, שדה וציון קנו קצת אלכוהול וקצת מתוקים. אבל מי שאחראי לקנייה הכי מעניינת של הנסיעה היה מתן אוחיון שקנה אוזניות גדולות כמו של שחקני הכדורסל עם הצבעים והלוגו של קבוצת "מיאמי היט" ושל הסופר סטאר "דווין וויד", האוזניות הפכו לשוס של המחנה וכל השחקנים התעניינו בקנייה של מתן. אמרנו כבר קודם שמזרחי ואוחיון לא נפרדים, אז לפני שמתן רכש את אותם אוזניות, מזרחי הגיע והוא הסתובבו לא מעט בבאג בכדי לברר על כל מיני מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, בסוף הפור נפל על דווין וויד.

לישון או לשגע את צ'רלי? תלוי את מי שואלים?

בדרך כלל טיסה ארוכה היא זמן טוב להשלים שעות שינה, לקרוא ספר טוב, או לדבר קצת, בטיסה קצרה יחסית כמו זו לאוסטריה (כמעט שלוש שעות) זה בעיקר היה זמן טוב... לצחוק. אלא אם אתם סטפן קינג ואז אתה פשוט ישן. זה התחיל כבר בעלייה, קינג התיישב ביקש בנימוס מהדיילת שמיכה והופ... לילה טוב שהמטוס עוד על הקרקע. באותו הזמן מקרייב התיישב בשורה של מרציאנו ולביא וסימן לצ'קול שהיה שתי שורות מאחריו שאתיופיה ובולגריה כבר לא ביחסים טובים. וקינג? הוא עוד ישן. אחר כך הגיע האוכל, נהיה שקט לאיזה עשרים דקות, אפילו קינג התעורר, אכל ומיד חזר לישון. מקרייב ויגאל אשכנזי החליטו שזה בדיוק הזמן לשגע את צ'רלי, צ'רלי שלא ממש היה רגוע בטיסה קיבל "טיפול בהלם" מהצמד אשכנזי את מקרייב. לאחר מכן שהעגלה של הדיוטי פרי עברה מקרייב החליט לפנק את צ'רלי ורכש עבורו שעון יוקרה ובקבוק של וודקה "גריגוס", אולי שווה שמקרייב יעצבן אותך.

נידם והטורקים, ההתערבות עם אילייה והמורה לאנגלית של צ'קול

איך אפשר לעבור מחנה אימון בלי לכתוב על המנכ"ל רפי נידם, האיש שאחראי על הומור והבידור בקבוצה, אם אמרנו שיש אווירה טובה בין השחקנים, זה נגזרת של מה שמשדר הצוות המקצועי וכמובן ההנהלה וברגע שאחד כמו רפי נידם נמצא בשטח תהיו בטוחים שמשעמם זה לא יהיה. בהתחלה לקח נידם על עצמו את תפקיד המתווך והחליט לנצל את העובדה שבמלון של אשדוד שוכנת גם קבוצה טורקית בשם אירקיספור בכדי "לחמם מחדש" את היחסים בין ישראל וטורקיה. נידם שכנראה התגלה כמתווך לא רע מיד אמר: "עשיתי סולחה עם הטורקים ומנעתי משט נוסף". לאחר מכן בנסיעה מהמגרש חזרה למלון החליט נידם שזה הזמן ללמד את צ'קול אנגלית. "צ'קול", הוא צעק לעברו, "100 יורו אם אתה ניגש עכשיו לג'ון (המאמן) ואומר לו באנגלית: 'היה אימון טוב ונחמד', אשכנזי שישב ליד צ'קול ניסה לעזור, נידם עלה על המעורבות החיצונית ומיד אמר: "לא מוכן, אני אתן לך משפט אחר אבל בלי עזרה" ומיד ירה: "תגיד לו: 'אין כמו יפו בלילות" וכל האוטובוס התגלגל מצחוק. זה המשיך בארוחת הערב שם נידם העלה את רף המחיר וקבע אותו על 300 יורו ואף "הקל על צ'קול שאמר לו: "לך תגיד לו מתי האימון מחר בבוקר, אבל בשליפה, בלי לחשוב", שצ'קול התקשה במקצת, אמר לו נידם: "אתה יודע מה? אני אגיד לך את כל המילים באנגלית ואתה רק תצטרך לסדר אותם למשפט הגיוני". צ'קול לא נענה לאתגר החדש.

אחרי שהיה מתווך ואף מורה לאנגלית, החליט נידם להיות גם מורה לספורט, נידם שהגיע לאימון הערב ביום שני, ראה כיצד אילייה מתקשה להקפיץ כדור על רגלו, נידם שחקן עבר בהפועל אשדוד החליט ללמד את אילייה איך עושים זאת נכון, "אל תשאיר את הרגל באוויר", תפסיק לתפוס את הכדור ביד", היו רק חלק מהצעקות של נידם לאילייה, בסוף השיא של אילייה בזכות האימונים של נידם היה 6 ונידם התחייב בפניי: "עד סוף המחנה הוא מגיע ל- 15". רשמנו. גם המנהל תורג'י הוא ללא ספק אחד מאנשי הצבע של הקבוצה, זה מתחיל עם התערבות במשחק הכדורסל נגד נוני בן זקן ותורג'י לטענתו (אנחנו היינו באימון) גבר בקלות על נוני בן זקן גם בכדורסל וגם בסטנגה. לאחר מכן, הגיע ערב שישי ואז בכלל ההתערבות הרקיעה שחקים, שאייליה הופך לליצן החצר, נידם ניגש לתורג'י ואמר לו: "על כל שיר שאילייה שר אני נותן לו 10 יורו". תורג'י מיד רץ לבשר לאילייה את המשימה והשלל שנספר היה שלוש הדבקות של שטרות על המצח של אילייה.

ברברה ובוריס וטורניר הורדות ידיים

מעבר לאנשי המשלחת שהגיעו מאשדוד לקבוצה יש עוד שני אנשים שהתחברו עם הזמן לקבוצה, דווקא שני מקומיים, או לפחות אחד מקומי. זה מתחיל עם בוריס איש הקשר של הקבוצה במלון ובמתחם האימונים וזה שאחראי שהכול ידפוק כמו שצריך, כל בעיה, בוריס מגיע כדי לפתור. בוריס דובר עברית שוטפת וכמובן אוסטרית הספיק בזמן הקצר להתחבב על אנשי המשלחת, המנהלים וכדומה. השנייה היא ברברה מי שמנהלת את המזנון במתחם האימונים. היא ותורג'י נעשו כבר חברים טובים, היא מגישה לו קפה, ממתקים ומשקאות קלים ואף פינקה אותו ועוד אנשי צוות בכדור הרשמי של המונדיאל- הג'אבולנאי. חוץ מזה, בין האימונים, אנחנו עדים בימים האחרונים לטורנירי הורדות ידיים ששי הולצמן הוכתר להפתעה של המחנה ולאיש החזק בקבוצה. זה התחיל שאורי מגבו הוריד את תורג'י שנחשב לפייבוריט, המשיך עם הולצמן שהוריד את מגבו, מרציאנו ולבסוף את תורג'י. הרמבו רפי נידם עוד לא נכנס לתחרות.  בין לבין נהנו אנשי הצוות והשחקנים מחצי יום חופש של טיול בווינה וחוץ מהבגדים הרגילים קנה תורג'י נעליים חדשות ומיד אמר: "זה בשביל שתורג'י הפנסיונר יוכל לנצח שוב את נוני בן זקן".

ארגון ברמה גבוהה, משה איש הקשר

מדהים היה לראות איך הארגון של מ.ס אשדוד עובד ועבד יפה גם בחו"ל. הצ'ק אין המוקדם (שרות טרום טיסה) שחסך הרבה זמן, אי ההתעכבות בשדה. בשעה שמכבי פ"ת נאלצה לחכות לאוטובוס ולנסוע 4 שעות עד המלון שחקני אשדוד היו כעבור 40 דקות מרגע הנחיתה על האוטובוס, 25 דקות אחר כך במלון במנוחה. כל שחקן קיבל תיק אישי עם 4 סטים של תלבושות שבכל יום ולפני כל ארוחה הקפטן משה אוחיון מודיע לשחקנים מתי להיות בלובי ובאיזה צבע ייצוגי להגיע. בכלל אוחיון הוא איש הקשר של השחקנים מול ההנהלה, זמנים, בעיות, טענות, הכול עובר דרכו. ההופעה הייצוגית של הקבוצה היא בהחלט מרשימה, כל ירידה ללובי או לאימון השחקנים לבושים אותו דבר בצבע אחיד, שהצוות המקצועי בצבע אחר ואחיד שרק אני עם החולצות הלא ברורות שלי והג'ינסים הבלויים מהבית "מקלקל" את הגוון האחיד. גם הדברים שחסרים במהלך המחנה מיד מטופלים על ידי שי הולצמן, או רפי נידם שתורג'י המנהל המסור הוא איש השטח שדואג שהכול יתקתק על באמת. חוץ מזה שמשה אוחיון הוא איש הקשר של הקבוצה, הוא גם "הספר" החובב של המחנה, בשישי בצהריים רגע לפני כניסת השבת משה אוחיון העניק כמה תספורות לשחקנים בקבוצה, חינם אין כסף. האמת? אם משה יחליט לפרוש מכדורגל יש לו מקצוע נוסף. הפריזורה של השחקנים בהחלט נראתה יפה וכמה מאנשי הצוות הזמין כבר תור...

המלצריות האוסטריות משגעות את השחקנים

קחו חבורה של שחקנים צעירים גברים ותשימו אותם במקום סגור רק לכדורגל והרי לכם סוג של חומר נפץ, אז באמת שמדובר בחבורה מיוחדת של אנשים שאין איתה שום בעיות, אבל כמו בכל מקום סיפורים מצחיקים תמיד יש. אחד מהם, הוא המלצריות האוסטריות שנמצאות במלון ומשרתות את השחקנים בחדר האוכל, אחת מהם: לאיף, בהחלט גרמה לכמה שחקנים לשקול לעבור לגור באוסטריה, השנייה, כרמל הייתה בטעמם של אחרים. אבל כמו שכבר נרמז, המלצריות הן כמו נרות של חנוכה, "אלא לראותם בלבד" שאני מנסה להיות זה שיספק לשחקנים איזו תמונה למזכרת וניגש למלצרית ומבקש לצלם היא שואלת אותי: "בשביל מה?" אני מסביר לה שאני רוצה מזכרת עבור הקבוצה ושאני מסקר את הקבוצה לישראל, היא מחייכת ואומרת: "לא תודה", אתם תוכלו להישאר רק עם הדמיון. האמת? באמת יפה. חוץ מהמלצריות האוסטריות מגיע שאפו ענק לשני השפים אבישי אלימלך מאולמי "אוונט" בעיר וכן לאלי שריקי בעל עסק לקייטרינג שפשוט מכינים לשחקנים ולצוות מאכלים ללקק את האצבעות, שארוחת יום שישי הייתה גולת הכותרת. וכללה את האוכל הביתי והמוכר של השחקנים בתוספת, צלעות עגל וסינטה חתוכה. בשבת בצהריים הצוות בלבד נהנה מחמין תוצרת בית. מדהים. עבור אלימלך זה השנה השלישית שהוא יוצא במיוחד עם הקבוצה, עבור שריקי מדובר בשנה שנייה. אין ספק שעם האוכל שהם מכינים כאן באשדוד יעשו מאמץ להחתים אותם לשנים ארוכות לפני שקבוצה אחת תחתים אותם.