אם נאמר את האמת החלטת בית הדין של ההתאחדות לכדורגל מאמש (ד') הייתה די צפויה, סביר היה שאשדוד תקבל הפסד טכני השאלה העיקרית הייתה מה יהיה בנוסף, הקבוצה של בן זקן קיבלה את המינימום על פי התקנון. השאלה שנשאלת היא האם כך רוצים לחנך לספורט בארץ הזו. כולנו אזרחים שומרים חוק, כולנו יודעים שיש תקנון ויש חוקים וצירך לציית אליהם, אשדוד על פי התקנון הייתה צריכה להיענש בהפסד טכני וכל התקדימים לא יעזרו כי הם מדברים על כניסה של צופים למגרש ולא על פגיעה בשופט, רק שבמקום להפעיל מעט שיקול דעת, בתי הדין מתעסקים פחות במהות ויותר בחוקים, אין ספק שאשדוד הייתה צריכה להיענש בעיקר מהטעם של האחריות השילוחית אבל למה להעניש את השחקנים? למה לפגוע בעופר ורטה שכבש שער בכורה בליגת העל. הרי המשחק שוחק כסדרו עד הדקה ה-93 מה היה קורה אם השריקה לסיום הייתה מגיעה אחרי השער, אחרי זה תענישו את אשדוד, אבל תנו לה את הנקודה שהושגה על המגרש ביושר. השחקנים נלחמו, הזיעו, השקיעו, הרי זה לא שהמשחק פוצץ בדקה ה- 60 ואז באמת אין ברירה, הרי כמו שהקוון אורן בורנשטיין הלך לאיטו לחדרי ההלבשה הוא היה יכול גם ללכת על קו המגרש עוד איזה דקה או שתיים, לעיתים למרות התקנון צריך לזכור בשביל מה אנחנו כאן, בשם הספורט, העונש שקבעו בבית הדין זה בדיוק נגד הספורט ויתרה מכך זה עלול לפתוח פתח לקבוצות אחרות, רוצים ניצחון טכני? קדימה תפגעו בשופט, זה אבסורד אבל בהכרעת הדין זה בדיוק מה שעלול לקרות עכשיו.

קלינגר השחקן וקלינגר המאמן

זכותו של מאמן לעשות כל דבר, אבל כל דבר בגבולות החוק בכדי לזכות בניצחון, אני מניח שגם אני אם הייתי מאמן הייתי נוהג כמו ניר קלינגר ומוריד מיד את השחקנים שלי לחדרי ההלבשה בכדי להשיג בכך ניצחון טכני, רק שחבל שקלינגר הכדורגלן לא היה נוהג כך, הרצון לנצח על הדשא והגאווה הספורטיבית היא נחלת כל מי שנמצא בעולם הזה, כל השאר פשוט לא אמור להיות. איזה גאווה יש לספורטאי או למאמן שהוא השיג ניצחון לא על כר הדשא, האם דוד רביבו באמת מרגיש טוב אחרי יום ראשון? אחרי משחק מצוין שלו עם צמד? האם הוא לא היה מעדיף לנצח על המגרש, במקום על השולחן הירוק? איפה הגאווה של אותם שחקנים שאמורים לרצות לנצח על הדשא. אז יאמרו לי מה הוא מיתמם, הרי בסופו של דבר זוכרים את מי שלקח את 3 הנקודות ובסיום העונה לב"ש יהיו 3 נקודות שלאשדוד לא יהיו, נכון, אבל בסופו של יום כל אחד הולך לישון עם עצמו, קצת הגינות, הוגנות וספורטיביות לא הרגה אף אחת, הרי על זה כולם משחקים בשם הספורט, אבל בעצם ביום שבו בתי הדין בוחר להעניש לפי התקנון ולא לפי רוח הספורט, מי אנחנו שנלין?

אפשר למצוא עונש אחר

במקום שיש קיבעון מחשבתי בדרך כלל גם אין התקדמות, בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל נראה שיש סוג של קיבעון מחשבתי כבר תקופה ארוכה, עובדים על פי חוקים ותקנות שמתאימים לעבר ומי שנפגע זה הענף שכולנו אוכלים ממנו. במקום לתת את העונשים הקבועים בחוק: של הפסד טכני, רדיוס וקנס אפשר לחשוב על רעיונות אחרים, קצת לחשוב מחוץ לקופסא. מה רע לדוגמא בהקמת קרן נגד אלימות מטעם ההתאחדות לכדורגל לקרן זו יפרשו כל הקנסות שהקבוצות סופגות, כולל ההכנסות מאותו משחק שבהם הואשמו, דרך הקרן הכסף יחזור לקבוצות לתשלום למאבטחים שעברו הכשרה, שוטרים וכדומה. בנוסף, כל העונשים של ללא קהל הם פשוט עברו מהעולם, הקהל חטא? אדרבא תתנהגו כמו הנהלת אשדוד ותמצאו את החוטאים, בו נראה איזה כיף יהיה בעוד שבועיים במשחק של אשדוד מול בית"ר ירושלים בכפ"ס או בר"ג נניח עם בערך 20 אוהדים, האם תהיה אווירה של כדורגל? ממש לא. לפני שנותנים עונש צריך לחשוב איזה מסר הוא בא להעביר, אני לא חשוב שאוהדי בית"ר ירושלים או מכבי ת"א שקיבלו כמה וכמה עונשים של משחקים ללא קהל, הבינו את המסר, אולי אפילו להיפך. עד שלא יבינו שהלקוחות של הכדורגל הישראלי זה לא בעלי הקבוצות, לא העסקנים ולא השחקנים אלא הם האוהדים כלום לא ישתנה. כמו כל חברה במשק בלי לקוחות לאף אחד אין סיכוי. תחשבו על חברת פלאפון שנניח בסניפה באשדוד הייתה התפרעות, היו מתכנסים ומחליטים לסגור את הסניף באשדוד ושקהל הלקוחות בפלאפון ייסעו לעיר אחרת, מה היה קורה? סביר להניח ש- 95 אחוז מקהל לקוחותיה של פלאפון היו עוברים לרשת אחרת. לא פלא שרוב אוהדי הכדורגל בארץ מעדיפים לראות כדורגל מאנגליה, איטליה וכדומה.