לפעמים הרגעים הכי מרגשים בכדורגל לא מגיעים אחרי שער.

בדקה ה־83 במשחק של מ.ס אשדוד מול מכבי הרצליה, כשהמספר 11 הונף על לוח החילופים ואדיר לוי עמד על הקו, היה ברור שמתרחש באצטדיון הי"א משהו שהוא הרבה מעבר לחילוף מקצועי.

כמעט שנה חלפה מאז הפעם האחרונה שבה שיחק במשחק רשמי.

שנה של טיפולים, שיקום, עבודה בחדר הכושר, אימונים אישיים, חזרה הדרגתית לדשא ובעיקר הרבה מאוד סבלנות.

ואז הגיעה הדקה הזאת.

לוי נכנס במקום נהוראי דבוש, ומי שהכיר את הסיפור שלו לא יכול היה שלא להתרגש. גם עליו אפשר היה לראות היטב עד כמה הרגע הזה משמעותי. חבריו לקבוצה עודדו אותו, ומהיציע התקבלה חזרתו באהבה.

עבור אדיר לוי, שבעוד יומיים בדיוק ימלאו שנה לפציעה הקשה ששינתה לו את הקריירה, אלה היו אולי רק כמה דקות על הדשא.

אבל לפעמים כמה דקות הן עולם ומלואו.

הילד שגדל במועדון

לוי הוא מהשחקנים שהקהל האשדודי אוהב לאמץ.

לא כוכב שהגיע מבחוץ ולא שם שנרכש בכסף גדול, אלא ילד שגדל בתוך המועדון. הוא הגיע למ.ס אשדוד כבר בגיל 10, עבר את מחלקת הנוער ולמעשה התבגר יחד עם המועדון.

עוד כשהיה בנוער אפשר היה לזהות את התכונות שמאפיינות אותו עד היום: מהירות, כוח מתפרץ, יכולת טכנית והרבה מאוד אנרגיה.

ובעיקר - הוא לא מפסיק לרוץ.

אדיר לוי של לפני הפציעה היה מסוג השחקנים שאתה מסתכל עליהם בדקה ה־80 ולא מבין מאיפה הם עדיין מוצאים כוח לספרינט נוסף.

הוא מסוגל לשחק גבוה על הקו, להיכנס לאזורים התקפיים, לצאת למעברים במהירות, אבל גם לרדת ולעזור בהגנה. במהלך השנים הוא מילא מספר תפקידים באגף, מהחלק הקדמי ועד לעמדת המגן השמאלי.

וזה חלק גדול מהערך שלו.

הוא לא שחקן שמחכה שהכדור יגיע אליו. הוא רוצה להיות בתוך המשחק.

הרגע שבו אדיר לוי נכנס להיסטוריה של אשדוד

עוד לפני שהפך לשחקן בוגרים, לוי כבר חתום על אחד הרגעים הגדולים בתולדות מחלקת הנוער של מ.ס אשדוד.

מאי 2022. מחזור הסיום של ליגת העל לנוער.

אשדוד יוצאת למשחק חוץ מול הפועל תל אביב כאשר אליפות היסטורית מונחת על הכף.

לוי כבש פעמיים באותו משחק.

השער השני שלו, בדקה ה־78, קבע 3:4 לאשדוד.

שריקת הסיום שלחה את צלחת האליפות בפעם הראשונה בתולדות המועדון לעיר אשדוד.

מי שכבש את שער הניצחון במשחק האליפות היה אותו ילד שחלם לעשות את הדרך מקבוצת הנוער אל הבוגרים.

החלום הזה התגשם.

גם בבוגרים התחילו לראות מה יש לו ברגליים

המעבר מנוער לבוגרים כמעט אף פעם אינו פשוט, וגם אצל לוי הדרך הייתה הדרגתית.

אבל היו רגעים שבהם ניתן היה לראות את הפוטנציאל.

כבר בקיץ 2022 הוא כבש שער ניצחון דרמטי בדקה ה־95 מול הפועל תל אביב בגביע הטוטו.

שנה לאחר מכן הוא מצא את הרשת בבלומפילד מול מכבי תל אביב.

ובהמשך הוא התחיל לקבל יותר ויותר דקות ולהפוך מחניך של מחלקת הנוער לשחקן לגיטימי בסגל הבוגר.

אולי המשחק שסימן יותר מכל את קפיצת המדרגה שלו הגיע בדצמבר 2024.

אשדוד פגשה את מכבי נתניה.

לוי כבש שער, בישל שער נוסף והיה מהגורמים המרכזיים בקאמבק של אשדוד בדרך ל־2:2. בסיום הוא אף נבחר למצטיין המשחק.

זה היה בדיוק אדיר לוי במיטבו - מהיר, אגרסיבי, נועז, מצטרף קדימה ולא מפסיק לעבוד.

באשדוד זיהו שהוא יכול להתפתח כמגן שמאלי ברמה גבוהה מאוד, למרות שהתפקיד המקורי שלו הוא כשחקן התקפה. ועם הכושר הגופני הנפלא שלו והמהירות הגבוהה, מצאנו אותו בעונה שלפני הפציעה כמגן שמאלי שבין רגע הופך חלוץ נוסף ואחרי שניות חוזר לסייע בהגנה.

כלומר אדיר לוי יודע לתרום בכל האגף השמאלי וגם לחדור למרכז כשצריך לאיים בהתקפה.

היה נראה שמתפתח באשדוד מגן שחסר ברמתו בישראל כשהוא היה עדין בן 23...

ואז הכול נעצר

את עונת 2025/26 הוא דווקא פתח כשהוא מקבל הרבה אמון.

בחמשת משחקי הליגה הראשונים הוא פתח בהרכב, הספיק לבשל פעמיים ונראה כחלק משמעותי מאוד מהמערך של אשדוד.

ב־4 באוקטובר 2025 אירחה אשדוד את בני ריינה.

בדקה ה־62 לוי נפגע בברכו.

כבר על כר הדשא היה ברור שלא מדובר בעוד מכה.

הוא הורד באלונקה כשהוא מתקשה לעצור את הדמעות.

למחרת הגיע האבחון שאף כדורגלן לא רוצה לקבל: קרע ברצועה הצולבת.

העונה שלו נגמרה כמעט ברגע אחד.

עבור שחקן שהמשחק שלו בנוי במידה רבה כל כך על ריצה, שינויי כיוון, מהירות והתפרצות – זאת פציעה אכזרית במיוחד.

מכאן התחילה מלחמה מסוג אחר.

לא מול מגן יריב ולא מול קבוצה יריבה.

מלחמה לחזור להיות כדורגלן.

362 ימים אחר כך

ביום חמישי בערב נסגר המעגל.

אשדוד הובילה 0:1 על מכבי הרצליה משער של מקסים גרצ'קין, והמשחק התקרב לסיומו.

בדקה ה־83 הגיע הרגע.

אדיר לוי נכנס.

362 ימים אחרי אותו ערב מול בני ריינה.

אפשר לדבר על שבע דקות, אפשר לדבר על כושר משחק ואפשר לנתח כמה פעמים הוא נגע בכדור.

אבל אתמול זה בכלל לא היה העניין.

העניין היה שהוא שוב שם.

רץ.

נוגע בכדור.

נאבק.

שחקן כדורגל.

עכשיו צריך סבלנות

מי שמצפה לראות כבר במשחק הבא את אדיר לוי שלפני הפציעה עושה לעצמו ולו עוול.

אחרי היעדרות של שנה אי אפשר לדלג על שלבים.

הגוף צריך לחזור לקצב של משחקים. הביטחון בתנועות צריך לחזור. החדוּת, הספרינט הראשון, שינויי הכיוון והיכולת לבצע פעם אחר פעם מאמץ בעצימות גבוהה - כל אלה מגיעים בהדרגה.

אבל מבחינת מ.ס אשדוד, עצם החזרה שלו יכולה להיות משמעותית מאוד.

דווקא עכשיו.

הקבוצה נמצאת במומנטום נהדר, עם שבעה ניצחונות ליגה רצופים ובמקום הראשון, וככל שהעונה תתקדם היא תצטרך סגל עמוק ואפשרויות שונות.

ולוי נותן לה משהו שלא לכל שחקן יש.

הוא יכול לתת דקות בחלק הקדמי, לעבוד על כל הקו, לסייע מאחור ולהביא למשחק הרבה מאוד אנרגיה.

ובמשחקים צפופים וקשים של הליגה הלאומית, שחקן שמוכן לרוץ, להילחם וללחוץ במשך כל דקה שהוא על המגרש יכול להיות נכס.

הנשמה חוזרת לאגף

יש שחקנים שהקהל מתחבר אליהם בגלל מספרים.

יש כאלה בגלל שערים.

ויש כאלה שהקהל מתחבר אליהם משום שהוא מרגיש שהם משחקים עבור החולצה.

אדיר לוי תמיד היה קרוב יותר לסוג השלישי.

גם ביום פחות טוב מבחינה מקצועית קשה היה לבוא אליו בטענות על הרצון.

הוא רץ, נלחם, נכנס לתיקולים, חוזר להגנה ושנייה אחר כך כבר יוצא קדימה.

זה חלק מה-DNA שלו כשחקן.

ועכשיו השאלה הגדולה היא לא האם אדיר לוי מסוגל לחזור לשחק.

על השאלה הזאת הוא כבר ענה ביום חמישי בערב.

השאלה המעניינת באמת היא כמה קרוב הוא יוכל להגיע לאדיר לוי שהיה לפני הפציעה - ואולי, עם הזמן, אפילו להפוך לשחקן טוב ממנו.

הוא רק בן 24.

הקריירה עדיין לפניו.

ולמ.ס אשדוד, שנמצאת במסע לחזרה לליגת העל, יכול להיות שבעיצומה של העונה היא קיבלה שחקן רכש בלי להחתים אף אחד.

שחקן שהיא כבר מכירה היטב.

שחקן שגדל אצלה.

שחקן שכבר כבש עבורה שער של אליפות.

ברוך שובך, אדיר.