חזות עדיין בקושי הספיק ללמוד את שמות החברים החדשים שלו וכבר בשני מחציות בלבד נתן לאוהדי אשדוד טעימה מהסיבה שבבאר שבע מדברים עליו כבר שנים כעל יהלום.

בבכורה באשדוד, מול הפועל ראשון לציון, הוא נכנס במהלך המחצית השנייה, וכמעט מיד היה אפשר לראות שיש כאן משהו אחר.

לא רק טכניקה.

לא רק מסירה טובה.

אלא שחקן שחושב כדורגל חצי שנייה לפני האחרים.

הוא היה מעורב, דרש כדורים, שיחק לעומק וסיפק בישול נהדר במהלך שהראה ראיית משחק ואיכות שלא תמיד פוגשים בליגה הלאומית.

שבוע אחר כך, מול עירוני מודיעין, הוא כבר קיבל מקום בהרכב, אבל רק למחצית הראשונה.

בדקה ה-42 הגיע הרגע הראשון שלו כשחקן אשדוד: חזות קיבל את הכדור מחוץ לרחבה, השתלט עליו, הטעה את הבלמים שמולו ובפעולה מהירה ומדויקת שלח בעיטה חזקה ומדוייקת לפינה ולרשת.

שער בכורה.

שני מחציות.

בישול ושער.

אבל המספרים הם דווקא החלק הפחות מעניין בסיפור של איתי חזות.

כי לפעמים יש שחקנים שאתה מסתכל עליהם ומבין שיש להם משהו שאי אפשר ללמד.

בבאר שבע כבר מכירים את השם הזה הרבה שנים

איתי חזות נולד בספטמבר 2006 בבאר שבע.

והשם חזות, כמובן, אינו זר לכדורגל בעיר.

אביו הוא גדי חזות, אחד משחקני העבר המזוהים עם הפועל באר שבע, ששיחק שנים רבות במועדון ואף לבש את מדי נבחרת ישראל.

אבל איתי לא התחיל דווקא בהפועל.

את הצעדים הראשונים עשה במחלקת הילדים של מכבי באר שבע ורק בסביבות גיל 10 עבר להפועל באר שבע.

מהר מאוד התחילו להבין שם שמדובר בילד שונה.

חזות לא היה הגדול או החזק ביותר בשנתון שלו. להפך. במשך חלק ניכר משנותיו במחלקת הנוער דווקא המבנה הפיזי שלו עורר סימני שאלה.

אבל עם הכדור ברגל היו לו דברים שקשה למדוד בסנטימטרים.

טכניקה, ראיית משחק, תנועה לשטח, שינויי כיוון ובעיקר הבנת משחק יוצאת דופן לגילו.

בגיל 12 כבר בדקו אותו באתלטיקו מדריד

הכישרון שלו הגיע אפילו לספרד.

חזות יצא בגיל צעיר להתרשמות באתלטיקו מדריד.

בסופו של דבר הספרדים לא צירפו אותו, בין היתר בגלל הפער הפיזי בינו לבין ילדים אחרים בגילו, אבל על פי העדויות שפורסמו לאורך השנים, הדו"ח המקצועי עליו היה חיובי מאוד והדגיש דווקא את הטכניקה ואת הבנת המשחק.

בדיעבד, זה אולי מספר את הסיפור שלו טוב מכל דבר אחר.

חזות מעולם לא היה השחקן שינצח אותך בגלל הגוף שלו.

הוא מנסה לנצח אותך עם הראש והרגליים.

14 שערים בעונה אחת

במחלקת הנוער המספרים התחילו להגיע.

בעונת 2021/22 הוא סיים כמלך השערים של קבוצת נערים ב' של הפועל באר שבע עם 14 שערים.

וזה משמעותי משום שחזות אינו חלוץ.

התפקיד הטבעי שלו היה במשך שנים מספר 10 – הקשר שנמצא מאחורי החלוצים, מקבל את הכדור בין הקווים וצריך להחליט בתוך שבריר שנייה מה לעשות איתו.

בהמשך החלו בבאר שבע לפתח אותו גם כקשר 8, כזה שיכול לשחק מעט מאחור יותר, להשתתף בבניית המשחק וגם להגיע מקו שני.

מי שעבדו איתו בנוער ראו בו כישרון חריג.

אורי דוד, שאימן אותו, אמר בעבר כי חזות הוא השחקן שהכי הזכיר לו את אוסקר גלוך מבין השחקנים הצעירים שראה באותן שנים.

עידן בראון, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער בבאר שבע, הגדיר אותו כ"כישרון שלא היה כאן שנים רבות".

אבל דווקא ההשוואה האחרת צריכה לעניין מאוד את אוהדי אשדוד.

בראון אמר כי בעיניו חזות מזכיר יותר את דן ביטון.

דן ביטון? באשדוד מכירים את הסיפור הזה

וכאן הסיפור נהיה מעניין במיוחד.

גם דן ביטון היה כישרון צעיר של הפועל באר שבע שלא הצליח לקבל שם מספיק במה.

בקיץ 2016 הוא הגיע למ.ס אשדוד.

באשדוד קיבל דקות, אחריות וחופש להביא את הכישרון שלו לידי ביטוי. משם הקריירה שלו המריאה לודוגורץ, מכבי תל אביב, הפועל באר שבע והפיכה לאחד הקשרים ההתקפיים הבולטים בכדורגל הישראלי.

אף אחד לא יכול לדעת היום אם איתי חזות יעשה מסלול דומה.

אבל קשה להתעלם מהדמיון.

עוד קשר התקפי מוכשר מאוד מבאר שבע.

עוד שחקן שמתקשה לקבל את כמות הדקות שהוא רוצה בקבוצה שרצה לאליפות.

ועוד פעם מ.ס אשדוד נמצאת שם כדי לתת לו את הבמה.

רק שהפעם באר שבע נזהרה מאוד שלא לאבד את היהלום שלה.

בבאר שבע קשרו אותו עד 2030

בקיץ האחרון באר שבע החתימה את חזות על חוזה ארוך לחמש שנים, עד 2030.

זה אולי הנתון החשוב ביותר למי ששואל כיצד שחקן שבאר שבע מאמינה בו כל כך הגיע לליגה הלאומית.

הוא לא נמכר.

הוא לא שוחרר.

והוא בוודאי לא הגיע לאשדוד משום שבאר שבע הפסיקה להאמין בו.

להפך.

בבירת הנגב רוצים אותו בחזרה ויודעים שהוא יקבל את ההכשרה הטובה ביותר ואת הביטחון שלו באשדוד.

חזות כבר היה חלק מהקבוצה הבוגרת שזכתה באליפות, קיבל דקות אצל רן קוז'וך ובסיום העונה שעברה אף כבש את שער הבכורה שלו בליגה מול מכבי חיפה.

העונה הוא כבר פתח בהרכב האלופה מול הפועל פתח תקווה, זמן קצר בלבד לפני המעבר לאשדוד.

הוא גם נכלל בסגל של באר שבע במשחקים במסגרת מוקדמות ליגת האלופות.

כלומר, אשדוד לא קיבלה שחקן שנפלט מסגל של קבוצת ליגת העל.

היא קיבלה שחקן שנמצא בתוך התוכניות העתידיות של אלופת המדינה.

אז למה הוא ירד לליגה הלאומית?

התשובה מעניינת - ג'קי בן זקן.

ג'קי רצה אותו מאוד וחזות רצה יותר דקות משחק ושכנע את אביו של איתי, גדי, שבסגנון המשחק שלו, הוא עדין לא יכול להביא את עצמו לידי ביטוי בבאר שבע, כי הוא צריך להיות שחקן מוביל מטבעו וכי באשדוד הוא יקבל את הביטחון שהוא צריך כדי לפרוץ ולהגיע לאן שהוא מיועד להגיע.

בבאר שבע יש קישור עמוס ואיכותי, ובגיל 20, אחרי שנה שבה למד והתאמן לצד שחקנים בכירים, הגיע השלב שבו הוא הרגיש שהוא זקוק לדבר שאי אפשר לקבל באימון - דקות משחק אמיתיות. הרבה דקות.

באופן טבעי, האפשרות הראשונה הייתה השאלה לקבוצה בליגת העל.

אבל ג'קי יודע לשכנע.

קבוצה שנמצאת אמנם בליגה השנייה, אבל נבנתה כדי לקחת את אליפות הליגה ולחזור מיד לליגת העל. לכן היא משחקת כדורגל התקפי שמתאים לסגנון של חזות .

ואם מישהו חשב שההשאלה מסמלת ירידה במעמדו בבאר שבע, רן קוז'וך הבהיר בדיוק את ההפך.

מאמן האלופה סיפר לאחר המעבר שחזות ביקש לצאת כדי לשחק והוסיף משפט שאומר כמעט הכול:

"אם זה היה תלוי רק בי, איתי חזות היה נשאר בהפועל באר שבע".

אבל עד שהמאמן חזר מהמשחק של קבוצתו באירופה, ג'קי כבר חטף את חזות מתחת לרדאר.

ילד שכל כולו כדורגל

יש עוד פרט שמספר לא מעט על האופי שלו.

חזות היה חלק מהמחזור הראשון של האקדמיה של הפועל באר שבע בכפר הנוער אשל הנשיא, פרויקט שנבנה כדי לתת לשחקנים הצעירים מעטפת מקצועית ולימודית.

למרות שבית משפחתו נמצא באזור והוא יכול היה לחזור הביתה בכל יום, חזות בחר בגיל 14–15 להישאר בתנאי פנימייה.

המטרה הייתה פשוטה: כדורגל.

אביו סיפר לאחרונה שזה היה הרגע שבו הבין שהבן שלו באמת רוצה להפוך למקצוען.

גם במחלקת הנוער הוא התקדם בהדרגה, שימש קפטן בקבוצות הגיל והיה צריך להתמודד שוב ושוב עם השאלה האם הגוף שלו יאפשר לכישרון לפרוץ ברמות הגבוהות.

בינתיים, הכדורגל ניצח.

וגם הנבחרת כבר הבחינה בו

הדרך של חזות בנבחרות ישראל לא הייתה מובנת מאליה.

בשלבים מוקדמים הוא דווקא לא היה בין השמות הבולטים של השנתון ואף לא זומן בתחילה לנבחרת עד גיל 17.

בהמשך הגיעה ההכרה והוא זומן לסגל נבחרת ישראל עד גיל 18.

גם כאן אפשר לזהות את אותו דפוס שמלווה אותו לאורך הקריירה הצעירה: הוא לא תמיד היה הראשון שסימנו, אבל ככל שהשנים עברו, הוא המשיך להתקדם.

אז מה כל כך מיוחד בו?

צריך לראות אותו.

יש שחקנים שהאיכות שלהם נמצאת בעיקר בסטטיסטיקה.

אצל חזות, לפחות כרגע, היא נמצאת גם במה שקורה שנייה לפני הסטטיסטיקה.

תנועה ללא כדור.

קבלת הכדור.

הסריקה של המגרש לפני שהכדור מגיע אליו.

היכולת להסתובב.

מסירה לעומק שאחרים לא תמיד רואים.

והביטחון לנסות פעולה יצירתית במקום לבחור תמיד במסירה הבטוחה.

הוא גדל כ"מספר 10", אבל בבאר שבע עבדו איתו גם כ"8", מתוך מחשבה להפוך אותו לקשר שלם יותר.

וזה בדיוק מה שאשדוד יכולה להרוויח ממנו.

והוא רק בן 20

קל לשכוח את זה כשרואים אותו משחק.

חזות רק חגג החודש 20.

יש לו עוד הרבה מה ללמוד, בוודאי מבחינה פיזית וטקטית. יהיו לו משחקים פחות טובים, טעויות ותקופות שבהן הדברים לא יתחברו.

שני משחקים מצוינים עדיין לא הופכים ילד לכוכב.

אבל הם בהחלט מסבירים מדוע בבאר שבע שומרים עליו כל כך קרוב.

ועכשיו אשדוד יכולה ליהנות ממנו

מבחינת אוהדי מ.ס אשדוד, אולי לא צריך כרגע לחשוב על מה יהיה איתו בעוד שנתיים או שלוש.

צריך פשוט ליהנות ממנו.

כי לא בכל עונה מגיע לליגה הלאומית שחקן בן 20 שאלופת המדינה מחתימה עד 2030, שמאמן האלופה אומר שהיה מעדיף להשאיר אצלו, ושאנשי המקצוע שליוו אותו משווים את הכישרון שלו לדן ביטון ואפילו לאוסקר גלוך.

ובעיקר - לא בכל יום מגיע שחקן שאתה מחכה שהכדור יגיע אליו רק כדי לראות מה הוא יעשה הפעם.

שמונה ימים בלבד עברו מאז שאיתי חזות הגיע לאשדוד.

במחצית אחת שנכנס - בישול.

מחצית אחת במשחק השני - שער נהדר.

וזה מרגיש כאילו זו רק ההתחלה.

האם איתי חזות יהיה "דן ביטון הבא" שדווקא אשדוד תיתן לו את הבמה שממנה ימריא לקריירה גדולה?

מוקדם מאוד לדעת.

אבל דבר אחד אפשר כבר לומר:

אם אתם אוהבים כדורגל בשביל אותם רגעים קטנים של יצירתיות, מחשבה וטכניקה שגורמים לקהל לקום מהכיסא עוד לפני שהכדור נכנס לרשת - כדאי מאוד לעקוב אחרי מספר 14 של מ.ס אשדוד.

יכול להיות שאנחנו רואים כאן את תחילתו של סיפור גדול.