משחק הכדורגל מלא ברגעי קסם. אבל יש רגעים שהם הרבה מעבר לכדורגל. רגע כזה קיבלנו במשחק העלייה של אדומים אשדוד ביום שישי האחרון.

לא, זה לא היה השער הענק של אוהד אדלשטיין בדקה ה 96 , אפילו לא שער השוויון של   יוסי אסייג שפתח את המשחק מחדש .

בדקה ה- 70 הבקיע יונתן פרבר היפואי השער הראשון במשחק. על הקווים  ליד הספסל האשדודי עמדו  שניים - המנהל המקצועי יאיר אזולאי ולצידו עידן שריקי, מי שהיה עד לאחרונה עוזרו של המאמן יובל נעים, שסיים את עבודתו בקבוצה לפני הפלייאוף.

השניים, גדלו יחד שיחקו יחד ושותפים כיום גם בניהול בית הספר לכדורגל של האדומים. יחד עם זאת ניסיון כמאמנים ראשיים הם לא ממש הספיקו לצבור.

למעשה רגע לפני הפלייאוף כשיובל נעים עזב את המועדון, הוטלה על שניים המשימה – לעמוד במטרה המוגדרת בתחילת העונה - עליית ליגה.

שריקי, שעשה קריירה ענקית כחלוץ במ.ס אשדוד עם למעלה מ-  60  שערים במדי הקבוצה שני רק לשי הולצמן, פרש בסיום העונה שעברה לאחר ששיחק שנתיים במדי האדומים שם המשיך לחורר רשתות.

יחד עם זאת, התשוקה שלו למשחק, גרמה לו להתאמן העונה עם השחקנים,  במקביל לתפקידו כעוזר מאמן.

השער של יפו הותיר את אזולאי ושריקי בהלם, ברגעים אלו נראה שהחלום על עלית ליגה מתרחק. ואז קיבלנו רגע מזוקק של קסם, כזה שאין לו מחיר, רגע היסטורי.

"אני עולה לשחק", הודיע שריקי לאזולאי ההמום, שלא התנגד. חימום קצר והופ, הוא עולה למשחק האחרון שלו בקריירה. השחקנים שחלקם שיחקו איתו כמו עופר ורטה, וחלקם חלמו ועדיין חולמים על קריירה כמו שלו, קיבלו לפתע דלק מחודש, מעין אנרגיה מוזרקת לווריד. הקצב עולה וארבע דקות מאוחר יותר, מעורב שריקי בשער השוויון - רגע לא פחות ממדהים.

שריקי שלהזכירם לא שיחק מתחילת העונה, נותן את כל כולו. הילד שבנובמבר יחגוג 40, עדיין בכושר, הוא רץ מדרבן דוחף את החניכים / חברים קדימה, ואז מגיע שער היתרון, שער העלייה והכל מתפוצץ.

קראתי את הראיונות לאחר המשחק, לא ראיתי אותו מתבלט. הוא ויאיר אזולאי בוודאי ברגע הגדול שלהם, לא שכחו את יובל נעים שאימן את הקבוצה רוב העונה. כך, בשקט בצניעות הביאו השניים את הקבוצה לבאר, והצליחו גם לשתות ממנה ולשמח (כמעט) עיר שלמה.

אם יש שחקן שמגיע לו לסיים כך קריירה, זה עידן שריקי. אני מכיר אותו היטב, ולמעשה מלווה את הקריירה שלו משנת 2007 עת כתבתי במוספי הספורט של "זמן הדרום" המנוח, בהמשך במדור הספורט של "מעריב", וברדיו דרום.

שריקי הוא דוגמא לכוח רצון ונחישות. כשסיים את הצבא הבין  שאין לו מקום בסגל של אשדוד. הוא כבר חשב על פרישה, עבודה, לימודים ומסלול רגיל כמו כל חייל משוחרר.

אבל היה קשה לו לוותר, מפגש עם המאמן פיני עייש הוביל אותו לחורר רשתות בקרית עקרון מליגה ב', עונה פנטסטית ביבנה מליגה א' החזירה אותו בדלת הראשית לקבוצה שלא רצתה אותה כמה שנים קודם לכן - קבוצת נעוריו.

אזולאי ושריקי מנהלים יחד את בית הספר לכדורגל של האגודה. היום, בעידן הרשתות החברתיות כשכל שחקן שכובש שער וחצי בליגת העל מצטלם ובטוח שהוא בדרך להיות רונאלדו הבא, צריך להעריך יותר דווקא את אלו שהגיעו מלמטה וכבשו  את הפסגות הגבוהות ביותר. 

הסטטיסטיקה לא משקרת, אנשי מקצוע סיפרו לי שעל כל 1,000 ילדים שמתחילים לשחק כדורגל יגיע בערך 1 להיות שחקן  בליגת העל. יחד עם זאת , ילד שמתאמן באגודת ספורט מקנה לעצמו ערכים שילוו אותו לכל החיים.

ילד שיגיע לבית הספר לכדורגל ויראה את שריקי ואזולאי יקבל דוגמא ומופת לערכים כמו נחישות, צניעות והתמודדות מול קשיים.

כשיהיה לו קשה -ויהיה לו  בשלב זה או אחר- יבוא אליו שריקי, ישים לו יד על הכתף וילחש לו ,"ילד הכל בסדר. אפשר להגיע לקריירה ענקית, גם כשהמסלול לא תמיד חלק", ובצדק.

מי כמוהו יודע. 

הכותב הוא בעל משרד האסטרטגיה ויחסי הציבור "צאיג תקשורת".