יש ניצחונות שמוסיפים שלוש נקודות. יש ניצחונות שמחזירים לקהל את החשק להגיע למשחק הבא.

ה־1:3 על בני יהודה שייך לסוג השני. אשדוד יצאה ממנו עם יתרון בפסגה, אבל גם עם משהו שקשה יותר לייצר: תחושה שנבנית כאן קבוצה שאפשר להתחבר אליה. הקהל חזר, היציעים התעוררו, ועל הדשא הייתה קבוצה שרוצה את הכדור — ומוכנה להילחם כדי לקבל אותו בחזרה.

אחרי 12 מחזורים, המספרים מרשימים: 31 נקודות, עשרה ניצחונות, תיקו והפסד. ארבע נקודות מעל בני יהודה השנייה וחמש מעל הפועל כפר שלם השלישית. בליגה שבה שתי הראשונות עולות, אשדוד כבר פתחה לעצמה מרווח משמעותי. עדיין מוקדם לחגוג עלייה, אבל בהחלט אפשר להבין מדוע האמונה הולכת וגדלה.

מה שמלהיב באשדוד הוא החיבור בין האיכות לבין הנכונות לעבוד. כישרון יכול להכריע מהלך; קבוצה שעובדת בשבילו יכולה להכריע עונה.

גורדנה נותן לקבוצה כתובת

יש שחקנים שנוגעים הרבה בכדור. יש שחקנים שגורמים לכל מי שסביבם לדעת מה לעשות איתו.

רועי גורדנה בכושר הנוכחי מעניק לאשדוד בעל בית במרכז המגרש, סוג של אבא שגם נותן דוגמה אישית להקרבה ואכפתיות. הוא מבקש את הכדור, מקבל אחריות ומספק כתובת גם כשהמשחק מסתבך. עבור קבוצה שמצופה ממנה לנצח כמעט בכל שבוע, זו תכונה קריטית: מישהו צריך להמשיך לחשוב בצלילות גם כשהיציע כבר רוצה שהכדור יהיה ברחבה.

המנהיגות שלו נמדדת בקצב. מתי להאיץ, מתי להחזיק עוד רגע, מתי להעביר את המשחק לצד השני ומתי לזהות שאפשר לפגוע ביריבה במסירה אחת.

מול קבוצות שיתגוננו עמוק, האחריות הזאת תהיה גדולה עוד יותר. יהיו דקות שבהן אשדוד תחזיק בכדור בלי למצוא פתח. שם היא תצטרך את הסבלנות של גורדנה ואת היכולת שלו להבדיל בין הנעת כדור שמכינה הזדמנות לבין הנעת כדור שרק מעבירה את הזמן.

מאחור יש את החתול

בשער נמצא ראזי אבו חמדאן, השוער שבאשדוד נט כבר זכה לכינוי “החתול”. הגמישות, האומץ והתגובות שלו הפכו אותו לאחת הדמויות המסקרנות בקבוצה.

לשוער של קבוצת צמרת יש מבחן אכזרי במיוחד: לפעמים הוא כמעט אינו מעורב, ואז נדרש להצלה אחת שתקבע איך ייראה הערב כולו. ככל שאשדוד תשלח יותר שחקנים קדימה בניסיון לפרוץ הגנות, כך תגדל חשיבותו של האיש שנשאר מאחור.

ההפתעה - אדיר לוי

החזרה של אדיר לוי מעניקה לסיפור של מ.ס אשדוד גם לב. אחרי כמעט שנה מחוץ למגרשים, הוא שב לשחק בתחילת אוקטובר. הדרך מפציעה ארוכה בחזרה לביטחון, לקצב ולנכונות להיכנס לכל מאבק אינה מובנת מאליה.

כעת הוא שוב מביא אנרגיה, תנועה, מהירות ורעב. הוא מחפש את שער היריבה כל הזמן – שולט נפלא בכדור ומשחק חזק.

עבור הקהל, שחקן בית שחוזר להילחם על כל כדור הוא סיבה נוספת לקום מהכיסא. עבור הקבוצה, זו תוספת מקצועית שיכולה להתברר כחשובה מאוד לאורך העונה.

יש גם בשביל מה לקנות כרטיס

לצד האחריות והלחימה, יש באשדוד שחקנים שמעניקים את ההנאה שבגללה באים לכדורגל. הייפורד ואיתי חזות מביאים שליטה בכדור, יצירתיות והבטחה שמשהו מעניין ובילתי צפוי, יכול לקרות בכל רגע שהכדור נמצא ברגל שלהם.

אבל מול הגנות צפופות, היופי יצטרך להפוך לתכלית. דריבל שמושך שני שומרים צריך להסתיים במסירה לשחקן שהתפנה. קבלת כדור בין הקווים צריכה להוליד סיבוב, חדירה או מצב בעיטה. היתרון הטכני יהיה שווה הרבה יותר אם יפעיל גם את השחקנים שמסביב.

כאן נמצא אחד המפתחות של אשדוד: כשהכדור אצל השחקן המוכשר, האחרים צריכים לזוז. בלי תנועה סביבו, גם הכישרון הגדול ביותר עלול למצוא את עצמו מול קיר.

הספסל יכול להחזיק את האש דולקת

גם כאשר דור מיכה לא משחק היטב (כמו שקרה נגד בני יהודה) לאשדוד יש סגל רחב ואיכותי מאפשר לשנות משחק, לחלק עומסים ולהתמודד עם פציעות (ויש לאשדוד כבר מספר פצועים מההרכב הראשון).

הסגל הרחב והאיכותי גם יוצר תחרות בריאה: שחקן יודע שמאחוריו מחכה מישהו שרוצה את הדקות שלו.

מול בני יהודה אפשר היה לראות את מגוון האפשרויות, כאשר חזות, הייפורד, שביט מזל, שלו הרוש וסער פדידה נכנסו מהספסל. פדידה גם חתם את התוצאה בפנדל לאחר שהוא עצמו הוכשל ברחבה.

לאורך עונה, עומק כזה יכול להכריע משחקים תקועים. בדקה ה־65, מול יריבה שכבר מתעייפת מהתנועה ומהלחץ, כניסה של שחקן רענן יכולה לפתוח את הסדק שאשדוד חיפשה במשך שעה.

האתגר הוא לשמור את כולם בתוך הסיפור. שחקני הספסל צריכים להרגיש שההזדמנות שלהם אמיתית; שחקני ההרכב צריכים להמשיך להצדיק את הבחירה בהם. אם התחרות תישאר עניינית ורעבה, היא עשויה לשמר בדיוק את ההתלהבות שרואים עכשיו.

ומי רודפת אחרי אשדוד?

בני יהודה והפועל כפר שלם הן כרגע היריבות הקרובות ביותר. מאחוריהן נמצאות רעננה וראשון לציון, ואחריהן עפולה. ואנחנו עדין צריכים לשים לב לריינה שיש לה סגל איכותי והיא עלולה להתעורר ולאיים על הצמרת.

בני יהודה נשארת איום ברור גם אחרי ההפסד באשדוד. היא הגיעה למפגש ללא הפסד ליגה, וערב אחד אינו מוחק את מה שעשתה עד אליו. כפר שלם, מצדה, נמצאת נקודה בלבד מאחוריה ומחזיקה בהתקפה שכבשה 29 שערים ב־12 משחקים — יותר מאשדוד ומבני יהודה. זו יריבה שצריך לקחת ברצינות.

רעננה וראשון לציון רחוקות יותר, אך בשלב הזה של העונה הן עדיין יכולות להתקרב. מבחינת אשדוד, המטרה היא להמשיך לצבור נקודות בקצב שיחייב את הרודפות לרדוף כמעט בלי לטעות.

העלייה תיבחן גם בערבים פחות נוצצים

מול בני יהודה קל למצוא מוטיבציה. יש יריבה עם שם, קהל, מתח ומשמעות ברורה לכל תיקול. השאלה הגדולה היא מה יקרה כשהיריבה תגיע עם קווי הגנה צפופים, מעט שאיפות התקפיות והרבה רצון להוציא לאשדוד את האוויר.

שם תיבחן הבגרות שלה.

כדי לפרק בונקר, אשדוד תצטרך להניע את הכדור במהירות, להחליף צד לפני שההגנה מספיקה להתארגן ולשלב תנועה לעומק עם נוכחות ברחבה. היא תצטרך גם לדעת לנסות דרך אחרת: צירוף קצר, כדור רוחב לאחור, בעיטה שמכריחה את ההגנה לצאת, או מצב נייח מתוכנן היטב.

ומעל הכול, היא תצטרך להיזהר מהתסכול. כשהשער אינו מגיע, קל להגביה שוב ושוב, לשלוח יותר מדי שחקנים קדימה ולהפוך משחק בשליטה למתפרצת אחת מסוכנת בכיוון ההפוך. סבלנות התקפית ושמירה על האיזון יהיו חשובות לא פחות מהברק.

גם לקהל יהיה תפקיד. אם הוא רוצה להיות שותף לעלייה, התמיכה שלו תידרש במיוחד בדקה ה־70 של משחק שעדיין תקוע על 0:0. אלה הדקות שבהן קבוצה מרגישה אם היציע דוחף אותה או מכביד עליה.

אשדוד נתנה מול בני יהודה סיבה טובה להתרגש. יש לה מנהל משחק, שוער שמעורר ביטחון, שחקנים יצירתיים, עומק ורעב. עכשיו היא צריכה לקחת את כל אלה גם למשחק הבא, הפחות חגיגי.

כי הדרך לליגת העל עוברת גם בניצחון קטן, קשה ועקשני — כזה שבסופו חוזרים הביתה עם שלוש נקודות, אפילו בלי הצגה.