פרוספר נדבק ככל כנראה במהלך יום כיפור, יחד איתו נדבקה כל משפחתו. אחרי כמה ימים שמצבו החמיר הוא הגיע לבית החולים אסותא שם נפטר. משפחתו, שלא יכולה הייתה להיפרד ממנו בימיו האחרונים, זכתה לכבוד אחרון שגופתו הגיעה לבית המשפחה באמצעות זק"א בכדי להיפרד.

כל הבתים ברחוב סיני הקטן יצאו בכדי לחלוק כבוד לאיש נעים ההליכות, הצנוע ויירא השמיים. אין אדם שלא הכיר את פרוספר, דורות של ילדים, נערים, נשים ומבוגרים עברו אצלו במכולת, כולל כותב שורות אלה.

צעקות הבכי והשבר על לכתו של האיש הידדו בכל הרחוב. בן 89 היה פרוספר ועד יומו האחרון היה צלול וחד מחשבה, זורק בדיחות ותמיד מבין עניין.

לפני כמה חודשים קיימנו עימו ראיון על עסקי המכולת ואיך שורדים היום בעידן של הרשתות הגדולות ועוד בטרם עידן הקורונה. גם במהלך הריאיון הפגין פרוספר בקיאות בנעשה וחוש הומור מפותח.

כאמור, כותב שורות אלה גדל בית ליד ביתו של פרוספר, ושנים היה הולך לקנות במכולת השכונתית בפינת הרחוב. תמיד מסביר פנים, תמיד משתף בסיפורים ויודע לצחוק על החיים. המגבעת לראשו, החיוך על פניו ובימי שישי, תמיד הבושם החזק שלו היה מריח למרחקים, כך ידעת שהגיעה השבת.

שני סיפורים מסמלים אולי יותר מכל את האיש. הראשון, כאשר אחד מילדי השכונה הגיע עם קופסא גדולה של מטבעות "צהובים" (10 אגורות), ושאל את פרוספר כמה יש לו בקופסא ומה הוא למעשה יכול לקנות עם זה. פרוספר בלי לחשוב פעמיים, התיישב על הרצפה ליד הילד וספר יחד איתו, כשסיימו הוסיף כמה מטבעות משלו לילד.

סיפור שני: בשנים האחרונות הייתה מגיעה מידי יום לחנות ברחוב סיני אישה מבוגרת. בפעם הראשונה, הבין פרוספר שהאישה ניגשת למקרר מוצרי החלב ו"מגניבה" לתיקה גביע יוגורט מבלי שאף אחד שם לב. מכיוון שהכיר את האישה וידע שאין בכיסה ממון, היה מוודא שאיש אינו מסתכל עליה עד שהייתה יוצאת מהחנות לדרכה, זאת בכדי לא לבייש אותה.

זה האיש, והשבוע האיש היקר הזה הלך לעולמו.

יהיה זכרו ברוך...