דלית ז"ל נולדה בשנת 1948 בדמשק בשם פרידה פנחס ועלתה לישראל כשנתיים לאחר מכן, לחיפה.

היא החלה לכתוב בגיל מאוד צעיר, "כתבתי סיפורים קצרים, כתבתי פזמונים ומחזות קצרים וזה התפתח עם השנים", סיפרה בראיון ל'סופרים קוראים', "אחר כך הגעתי לצבא אז כתבתי מערכונים, שיחקתי במערכונים. למעשה הקריאה והכתיבה ליוותה אותי כל החיים".

בצבא היא שירתה בצוות הווי נח"ל. לאחר השחרור היא למדה משחק בסטודיו "ניסן נתיב" ולמדה חינוך יצירתי ודרמה יוצרת בסמינר הקיבוצים, באמצעות מלגה שקיבלה מתיאטרון האוהל.

בתחילת שנות השבעים היא החלה להופיע על במת "הקאמרי" במחזה "הנרי הרביעי", לאחר מכן הופיעה בתיאטרון חובבים בתל אביב, כשחקנית וקריינית בתסכיתים ברדיו וכשחקנית אורחת בסרטים “השמלה", "תעלת בלאומילך" ו"הגלולה".

שנות השבעים היו שנות הזוהר שלה, מלבד משחק על במה, שיריה ויצירותיה התפרסמו בעיתונים ומוספי ספרות שונים. בשנת 73' יצא ספרה הראשון "אתה אומר לי שמש". ספרה השני "ימים של חסד" יצא לאור בשנת 2012.

למרות שהייתה דמות מוכרת בבוהמה התל אביבית, את אהבתה היא מצאה דווקא באשדוד. היא הגיעה לפגישת ייעוץ בתור חובבת יוגה אצל אברהם גודל שהיה מורה ליוגה והם הפכו לזוג אך מעולם לא הביאו ילדים.

לאחר פטירתו של גודל בשנת 2008, היא עברה להתגורר בהוסטל מקומי ושם חיה חיי בדידות.

יהי זכרה ברוך!