השנה היא 1992. קאמי טובלי, תושבת העיר, ישבה עם חברים במסעדה באשקלון כשהבחינה לפתע בבחורה צעירה יושבת בוכייה על הבר. ברגע של אכפתיות היא ניגשת אליה וזו מתפרקת למולה ומספרת לה כי בעלה רצח את התינוקת שלה.

לא עבר הרבה זמן עד שהמשטרה נכנסה לתמונה ולמרות שלא היה להם ולו פיסת מידע אחת קטנה למעט עדותה של טובלי על אותה צעירה, החוקרים אבי זגורי, חזי חמרה וגבי דהן, לוקחים את התיק ברצינות ומצליחים לאחר פעולות חקירה להביא למעצרם של הבחורה הצעירה מרינה ובעלה אנדרי שהספיקו להעתיק את מגוריהם אל ישוב אחר.

בחיפוש בביתם לא היה ולו זכר לכך שיחד איתם בבית חיה תינוקת, למעט סרט צילום של תמונות שטרם פותחו עם צילומים שבהם הם מופיעים יחד כמשפחה. מרינה נשברה באותו רגע וסיפרה את שאירע. בדרך לתחנת המשטרה היא אף הצביעה לחוקרים על האזור שבו בעלה קבר את בתם.

בחקירתה מרינה טענה שאנדרי פגע בילדה כי כעס עליה. לטענתה, הוא הטיח את התינוקת על הרצפה מספר פעמים, אלא שאנדרי הכחיש בתחילה את הכל.

התקרית האיומה התרחשה כשנה קודם לכן כשעוד התגוררו באשדוד. במשך כמעט שנה בני הזוג הסתירו את שאירע. כשנשאלו על ידי קרובים היכן היא הם התחמקו ותירצו תירוצים. לבעלת הדירה הם סיפרו שהיא אצל סבתא, להורים של מרינה שחיו גם הם באשדוד הם סיפרו שהשאירו אותה אצל הבייביסיטר.

"אני לא רציתי להשאיר את הגופה בתוך החולות"

בתחנת המשטרה הייתה מלחמה על התיק לאחר שהוא הועבר לידי הצוות של החוקר הראשי בתחנה, אלא שהחוקרים שהביאו למעצרם של בני הזוג העולים, בצעד שיכול היה לעלות להם בקריירה, החליטו לעשות מעשה ומבלי שאף יבחין להוציא את אנדרי אל האזור – היכן שמרינה סימנה כי שם קבורה בתה.

הדבר קרה לאחר שאנדרי הפסיק לשתף פעולה עם החוקרים לאחר שמסר את גרסתו כי לא רצח את בתו ושהיא נפלה לו מהידיים ונפגעה בראשה, אלא שלצורך הרשעתו נדרשה ראיית הזהב – מציאת גופתה של אולגה בחולות.

שם בשטח החולות שבמרכז העיר אשדוד, החוקרים לוחצים את אנדרי לפינה ומצליחים לחלץ ממנו את גבולות הגזרה של השטח שבו ככל הנראה קבר את בתו אולגה.

אל המקום הם מזמינים שופל שיתחיל בחפירה. מאיר לוי, נהג השופל, סיפר בסרט איך החל לעבור על השטח בעדינות מחשש לפגוע בגופה. כעבור כמה שעות של חפירה זה קרה – מבעד לחולות בצבץ התיק שבו הוטמנה אולגה.

"מחזה מחריד" – אמר לוי בסרט. "לחתול לא עושים דבר כזה, לא לילדה". החוקר דהן אמר: "לקחת אותה ולקבור אותה בחולות, להעלים אותה, להעלים את הזיכרון שלה...איזה אומץ, איזה רוע, ואתה נושם לרווחה, הינה את הרוע הזה אני אכניס לבית הסוהר ואותה אני אביא לקבר ישראל".

לאחר שנמצאה הגופה, אנדרי שינה את גרסתו והודה כי אולגה לא נפלה מידיו אלא שהוא השליך אותה לארץ בכוונה. הוא סיפר שבכייה הפריע את מנוחתו, והוא היכה אותה כדי שתשתוק. כשראה שבכייה גובר הוא הרים אותה וזרק אותה על הרצפה מתוך כוונה שתיפול על ראשה. אולגה נהרגה במקום.

הבעיה הייתה שהגופה נמצאה רק לאחר כמעט שנה ולכן בדו"ח הנתיחה היה קשה לקבוע אם היא אכן נרצחה. אשר על כן, אנדרי הורשע בהריגה ולא ברצח ונשלח ל-15 שנות מאסר. מרינה, למרות שהייתה שותפה כביכול להסתרה - קיבלה רק עבודות שירות.

"צדק לא נעשה לא" – אמר החוקר דהן, "אבל הצדק היחידי היה להביא אותה לבית העלמין, לקבר ישראל, זו הנחמה".

בסרט המטלטל ששודר אמש, אנדרי נחשף אל מול המצלמות וסיפר את הצד שלו בסיפור. בפנים מטושטשות, הוא מספר כיצד הוא ומרינה הכירו והתאהבו זה בזו, על ההיריון המפתיע שנכנסו אליו בטעות ועל הוריה שלא קיבלו אותו כבעלה של מרינה – מה שהביא לריחוק ביניהם.

בראיון עמו, אלי סניור, ראש דסק הפלילים בחדשות 13, חוזר עם אנדרי אל אותו לילה בדירה באשדוד. "אולגה הייתה כבר בת 9 חודשים, היו לה שיניים" – הוא סיפר. "היא התחילה לבכות, שום דבר לא עזר, ניערתי אותה טיפה שקצת תירגע ופתאום היא החליקה לי מהידיים אחורה ישר על הראש".

"לא ידעתי מה לעשות" – הוא הוסיף. "היא שתקה, שמתי אותה למיטה ולא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי מה המספר של האמבולנס, אחרי שעה שלא הגיבה הבנתי שהיא מתה. בכיתי, אבל פחדתי, מאוד. פחדתי שלא יאמינו לי. חיכיתי לאשתי שתחזור ואולי יחד נגיע להחלטה".

לדבריו, כשמרינה נכנסה היא ראתה אותו בוכה והבינה שמשהו קרה. "סיפרתי לה, והבנתי שאם אכנס לכלא, זהו, לא אצא משם בן אדם" – הוא מספר. "ישבנו שם כמה שעות טובות, חשבנו על זה וקיבלתי החלטה להסתיר את מה שקרה".

כשנשאל אם הוא זוכר את התחושה באותו לילה הוא אמר: "זה היה כמו בחלום. אתה עושה דברים באוטומט, לא מבין מה אתה עושה. קברתי אותה בידיים".