24.04.16 / 16:05
טור של סיגל דוד-בוקסדורף- מנחה ומרצה להעצמה אישית וקבוצתית. ממייסדות עמותת "תסמותק" לילדי ולמשפחות תסמונת -דאון. מורה ומדריכה ללשון עברית. שחזרה ממקלט לנשים שהחברה מכה בפעם ה-11…מדוע? כי לא ייתכן שנשים עוברות חוויות לא פשוטות ואותן כולאים, אותן ממדרים, אותן מתייגים ושוב המכה משוחרר לחופשי
בחג החרות, בחג הדרור בחג המבושם והאביבי שנת 2016 לא פסחתי ונכנסתי לעולם הסגור, הממודר המוחבא- התנדבתי ונכנסתי למקלט לנשים מוכות.
פגשתי 10 נשים .10 נשים מיוחדות כן 10 נשים אשר מולן ישנם 10 גברים מכים .ההגדרה שלהן היא פועל יוצא ונגזרת לברוטאליות אותן כל אחת ואחת מהן חוותה-מדוע? מדוע לא לקרוא להן נשים עוצמתיות? נשים פורצות דרך? נשים בוראות מציאות מחודשת? נשים …
יצאתי משם או נכנסתי לשם? האם אני כאישה בחברה מודרנית יכולה לצאת מהמקום בו אני מהווה חלק בכליאתן?
מה פשען? שהן העזו לזקוף גו, להישיר מבט למציאות העגומה,להשיב לעצמן ולבנותיהן את הקול לאחר שדוכא? והנה שוב אנחנו הנשים מוצאות את עצמנו באותה נקודה. אנחנו סופגות בגופינו את הפצעים הפיזיים והנפשיים, ואותנו מענישים. אותנו צריך להדיר מחיי היומיום ,ממנעמי החיים. האימהות וטפיהן מוצאות אל המדבר ואל מסע מפרך חברתית,נפשית ורגשית,כאשר המשפחה התומכת שלהן אינן בקרבתן.
תוהה אני ביני לבין עצמי – למה לא נכלא ונסגור את מרצחי הנפש בתוך מקלטים ? כן ולקרוא לילד בשמו “מקלט לגברים מכים”- הרי הם משפילי הרוח ומסרסי הגוף ? מדוע הם מטילי האימה -מטיילים בחג זה בסביבתם הטבעית חווים את החירות והדרור שלשמו נועד חג זה,ואילו הנשים -האימהות וילדיהן צריכות להיות מאחורי סורג ולהקפיא את חגיגת הזמן ?
פגשתי 10 נשים מאירות פנים, כן חלקן התקשו לדבר את נקודות החוזק של עצמן- כי בכלל אין להן אחת כזו, ומה אני בדיוק רוצה? כי זה ממש לא צנוע וכיצד אפשרי לבטא זאת? ועוד בפורום רחב? פגשתי תשוקה לחיים מאירים, פגשתי אור,אשר עדיין מהסס לצאת לאוויר העולם? פגשתי צחוק המסרב להאמין שזה אפשרי, ופגשתי עוצמה המתהווה לפרוץ.
חלקן הצליחו לחלץ ולדבר את בסיס הכוח שלהן ואף היטיבו לספר מהו . חלקן הקשיבו והתבוננו במבט מבויש ומתנצל. אך לכולן הייתה מטרה אחת והיא לבנות את המשך אביב חייהן .
כולי תקווה שלפחות חלק קטן מהשיח שלנו היום הן ייקחו לחדרן המתחדש ,וזו הבחירה ויחד עמה ייקחו את העמידה הזקופה, את המבט המישיר אל הדובר/ת ,את הדיבור בקול ויאגדו זאת לכדי צרור פרחים ריחני ,מבושם ואביבי של שלמות ושל הנאה צרופה בחייהן המתהווים.
לפני שחזרתי לביתי המוגן ,הפרטי והאישי ולפני ששבתי אל אישי היקר ,אל בנותי ואל בני, יצאתי עימן לפגוש את בנותיהן – ולבי נשא תפילה -אותה כתבתי לכל אחת מ10 הנשים החכמות והאמיצות ,שבחרו להוציא עצמן בחג זה מחיי שעבוד לחיי חרות :
לך אישה יקרה
אעניק מתנה סימבולית
צעיף וקרם ידיים
עימם אני מבקשת לאחל לך המשך חיי דרור
בהם תתעטפי בצעיף זה סביב צווארך בהנאה ובנועם
תוך ידיעה,
שרק את תבחרי
מה ומי יהא כרוך סביב מסע חייך.
ואברכך
להמשך בניית חיי חירותך
עם אמונה תמידית,
שידייך
הן אשר ייבנו
בעוצמתן וברכותן
את האביב בחייך