סקר "הארץ" מגלה כי 47% מהישראלים סבורים כי על אמהות לעבוד במשרה חלקית.

37% סברו כי עליהן לעבוד במשרה מלאה ואילו 9% חשבו שעליהן להישאר בבית.

בפילוח הנתונים לפי מגדר עולה  כי דווקא גברים תמכו יותר מנשים במשרות מלאות לאמהות:

באוכלוסייה היהודית תמכו בכך 45% מהגברים לעומת 35% מהנשים, ובאוכלוסייה הערבית 25% מהגברים לעומת 20% מהנשים.

הנשים העדיפו באופן מובהק עבודה במשרות חלקיות: באוכלוסייה היהודית 51% מהנשים לעומת 39% מהגברים, ובאוכלוסייה הערבית 61% מהנשים לעומת 50% מהגברים.

מהסקר בחברה היהודית עלה שדווקא הצעירים בני 15–24 תמכו יותר במשרה חלקית לאמהות (56%) וככל שגיל הנשאלים עלה כך עלתה התמיכה במשרה מלאה.

ד"ר הגר צמרת, עורכת מדד המגדר של מרכז "שוות" במכון ון ליר הבוחן את התפתחות האי־שוויון המגדרי בישראל הופתעה מהתוצאות. " כבר 30 שנה אנחנו מדברים על זה שנשים בעולם המערבי יצאו לשוק העבודה ועכשיו אנחנו רואים שהן גם לא רוצות. זה מדהים. כחוקרת זה מעניין אותי, כפמיניסטית זה די מייאש. נכשלנו. הפמיניזם נכשל. משהו לא עובד".

הסוציולוגית פרופ' חיה שטייר, חוקרת בתחום העבודה והמשפחה, אומרת : "לעבוד במשרה מלאה בישראל זה מאוד קשה, כי דורשים מאתנו להשקיע הרבה מאוד שעות ובסיכומו של דבר הנשים חוזרות הביתה ועושות את המשמרת השנייה (טיפול בילדים ובבית).

מדינות ליברליות כמו ארה"ב, מתנערות מהאחריות למשפחה ולילדים וזה לא מתאים לנו".

לענת שדה, מנהלת פרויקטים ומנתחת מערכות בחברת ייעוץ, אם לשלושה בת 39 יש לא מעט ביקורת על המדינה, ועל המסר החברתי הכפול המקדש עבודה ומשפחה.

"מצד אחד האתוס הוא לעבוד כמה שיותר, ומצד שני אין תשתית שתתמוך בזה. תשתית כזו היתה יכולה להיות אפשרות לשעות עבודה גמישות, עבודה מהבית, התאמת שעות העבודה לשעות מסגרות החינוך, הקטנת מספר שעות העבודה הנחשבות למשרה מלאה וחלקית וכמובן: השוואת השכר של נשים וגברים".