ייבבתי לאחרונה בכמה פוסטים כאלה ואחרים, או בפני חברים שלי שנמאס לי מזה שכולם מחפשים היום רק לזיין ואף אחד לא מחפש קשר רציני. אז החלטתי לפנות למה שנתפס בעיניי ל"מעוז הסחים"- אתר היכרויות בשם "אלפא" שמיועד לאקדמאים מעל גיל 25, שאגב קיבלתי עליו המלצות חמות ולנסות את מזלי ועל הדרך לבחון את הדבר הזה שנראה בעיני כברירת מחדל וניסיון די נואש, על אף שכולם מסביב אומרים שזה ממש לגיטימי ומקובל וש"כולם שם".

הכרטיס האישי

השאלה הכי מעצבנת שנשאלה שם היא אילו חמישה דברים הייתי לוקחת איתי לאי בודד. לא עניתי עליה בקטע של דווקא- כי מה הסיכוי שאני פתאום אגיע לאי בודד? אבל נורא מצחיק לראות את מה שבחורם שונים רושמים- רובם כזה: "ספר טוב ואותך" ואף אחד לא מעז לומר את האמת: ברפאלי, וויסקי טוב, פלייסטיישן, משהו לעשן וכדורגל. או את החבר הכי טוב שלו. או את האמא שלו, אנערף.
 היא בודד (ה) 

אני כזאת שיטחית

לא משנה מי שלח לי הודעה. הדבר הראשון שאני עושה זה להיכנס לתמונות שלו. אם הוא נראה לא רע (אני לא עד כדי כך שטחית, אני לא מחפשת חתיכים למרות שחתיכים זה תמיד נחמד) אני גם קוראת מה הוא כתב ב"כרטיס" שלו. אם הוא לא פתאט, אני מחכה לראות אם הוא מסתכל גם על הכרטיס שלי. שיישלח הוא הודעה קודם. לא שלח? נקסט. שאני אשלח?! טוב נו. מה אני עושה משחקי אגו וכאלה? שולחת. לא עונה. בנזונה חי בסרט. עכשיו אני מבינה למה הוא בן 36 ורווק. הוא יודע מי אני? כנראה שלא ולא בטוח שאם היה יודע זה היה משנה. אין לדעת.

תמונות

תמונה פרטית, כאלה שמצטלמים בתנוחות גבריות, כאלה ששמים הרבה תמונות מתקופות שונות בחיים וכאלה שחושבים שהם יפים ואני שטועה לתת להם עוד צ'אנס- אולי בתמונה הבאה הוא יראה סבבה בעיניי ומתאכזבת כל פעם מחדש. הופה! איזה חתיך. אבל למה הוא מצטלם תמיד מאותה זווית? יש מצב שמסתתרת לו שומה גדולה בלחי השנייה? שיט, גם אני כל הזמן מצטלמת עם הצד הטוב שלי (לכולם יש צד אחד טוב יותר, לא? ממהרת להחליף תמונה).

רופא, טייס ועצמאי

יש לי הרגשה שאם הייתי נותנת לאמא שלי, או לחברה טובה לנהל את השיחות שלי בצ'טים באתר ההיכרויות הזה, אחרי שבוע כבר היו לי דייטים למשך כל השבוע שלאחריו. אבל אחרי שבוע באתר היו רק שניים שבאמת עשו את הרושם שהם מעוניינים להיפגש איתי ואז התחילו התירוצים: "אההה נהריה- אשדוד, לא שמתי לב למרחק" או המשפט האהוב עליי בעולם (לא באמת!)- "אז מתי את מגיעה לתל אביב?"
הכי מדהים זה שאשכרה יש שם טייסים ומישהו בדק את העניין ואישר את זה בהנהלה של האתר. נראה לי. אני מקווה. אז שלחתי הודעה לטייס אחד, כי בכל כמעט 31 שנותיי יצא לי להכיר רק טייס מסוקים אחד ואני זוכרת שהוא היה באמת אחלה בחור. בכל מקרה הטייס לא ענה לי. עדיין. ואני מרגישה קצת כמו קלישאה. תכף אחפש גם רופא, עורך דין ו- עצמאי? כשאתה כותב עצמאי, למה אתה מתכוון? אין לכם מושג כמה עצמאיים יש היום באתרי היכרויות ואף לא נגר אחד.

המעבר לשלב הבא
אני מאשרת בלי סוף אנשים זרים בפייסבוק. אפילו "טרולים". כל עוד הם לא מטרידים אותי, אין לי בעיה איתם ואם הם מטרידים נורא קל לעשות "בלוק". אז מישהו שולח הודעה סתמית של "מה נשמע?" ואני עונה: "הכל בסדר, מה אצלך?"- הנה, הבעתי התעניינו חוזרת. לפעמים זה נעצר שם. לפעמים ההודעה הבאה היא: "יש לך פייסבוק?". קיבלתי כמה כאלה ואז החלטתי לשלוח כמה כאלה משל עצמי. מה אכפת לי שאם הוא בעניין הוא יעשה לי עוד כמה לייקים על השטויות שלי שם? מצד שני זה לתת למישהו זר להיחשף למחשבות שלי ונכון שיש לי המון חברים בפייסבוק ובכלל, בטוויטר עוקבים אחרי המון "פייקים" שאין לי מושג מי הם ואנשים זרים לחלוטין אבל פה זה לתת למישהו שאולי מתעניין בי להכיר אותי מזווית שונה, ופתאום זה מרגיש נורא מפחיד. אולי הוא יראה מי אני ויתעניין יותר ואז בטח יירד לי ממנו- כרגיל. איזה בזבוז זמן, אלוהים.