אם הייתי נשאלת את השאלה הזו לפני 5-7 שנים, אינסטינקט בסיסי הייתי מתכווצת כולי. זה היה מביך אותי ומוביל אותי למקום מאוד לא נח. משום מה תמיד כששמעתי את המילה הזו מיד הייתה לה קונוטציה מינית, דבר שהיום אני לא מסכימה אתו. אינטימיות זה לא בהכרח סקס.

בשיחות שעולות עם מכרות, חברות, לקוחות, לרוב גם הן מייחסות לאינטימיות קונוטציה מינית, ובכלל, אם נעשה סקר בקרב בוגרים בגילאי 21-45, רובם יחשבו אינטואיטיבית על סקס.

לפני שנתיים החלטתי שבא לי לעשות סשן צילומים בטבע, סתם ככה לעצמי, בשביל הכיף. אני הרי אוהבת מצלמה, היא אוהבת אותי, יש בינינו יחסים אינטימיים ;-)  אחרי שהצלם התחיל לצלם אותי הבנתי ששגיתי, הבנתי כמה התמונות שלי מבוימות. בשנייה שעדשת המצלמה מכוונת אליי אני מיד מניחה את יד ימין על המותן. או את שמאל. או את שתיהן יחד. כיפוף קל של הרגליים, הטיית הראש לצד, חיוך ופלאש. תמונה מושלמת! אז זהו שלא...

תומר (הצלם) לקח אותי הצידה והסב את תשומת לבי. התעשתי. הבנתי שמשהו פה לא תקין. איך אפשר לדבר על אינטימיות, לשדר כל כך הרבה בטחון כשבעצם יש כאן תקלה... יצאתי להתבודדות קלה ביעד , ניהלתי שיחה עם עצמי, חשבתי, שרתי, שחררתי וחזרתי לסט חדשה. מאותו הרגע יצאו לי תמונות נהדרות. לראשונה בחיי הצטלמתי ישובה על סלע, הבטן שתמיד הפריעה לי בלטה לה וחייתי עם זה בשלום. יש תמונה נוספת שאני מאוד אוהבת, תמונה שאני עומדת בית העצים ומחזיקה את הבטן, זו שאני תמיד משתדלת להסתיר, תמונה נהדרת.

לקבל את עצמי זו אינטימיות. נכון, אני מודה ומתוודה שגם היום אני לא 100% עם עצמי, אבל מי כן? אין ספק שאני הכי קרובה לזה. כשאני במקום כזה עם עצמי, מן הסתם שאינטימיות עם גבר תהיה הרבה יותר טבעית ונכונה.
 

יצאנו לטייל בטבע, היינו רק הוא ואני. מסביבנו צמחיה, נוף הגלים של הנמל, רומנטי משהו ובכל זאת כשהוא רצה לומר לי משהו, הוא התקרב אליי ולחש לי לתוך אוזני בעדינות וגרם לי לחייך. המבט בעיניים, החיוך על השפתיים, חיוך שמגיע לעיניים וגורם לשתי נשמות להיפגש. זו אינטימיות.

ישבנו לאכול ארוחת ערב במסעדה כיפית על חוף הים. מוזיקה טובה ברקע (שנינו נושמים מוזיקה), רחש הקלים ברקע, בריזה נעימה, סושי, קפה טוב, היינו רק הוא ואני. ברגע אחד של צחוק הסתכלנו סביבנו והבחנו בכך שהמסעדה עמוסה בזוגות. כל הזוגות היו במצבים "אינטימיים". זוג אחד התנשק, השני התלטף, השלישי התחבק והרביעי התגפף. ואנחנו? ישבנו זה לצד זו, הסתכלנו אחד על השני, הוא חייך אליי ולחש לי: "את יפה". הוא יודע שאני שונאת לקבל מחמאות ובכל זאת הוא מחמיא לי ובכל זאת... לבי גאה מהתרגשות מהמחמאה. ושוב הוא אומר לי: את כל כך יפה... מצד אחד אני לא סובלת את ההתעסקות במראה חיצוני, חשוב לי מאוד שהבנאדם מולי יכיר את מי שאני כאדם, את הנשמה שלי, למרות שאני בעצמי מתעסקת רוב הזמן במראה חיצוני, זו הרי העבודה שלי, והוא יודע את זה. הוא מחייך ואומר לי: "די, את יפה וזהו, תלמדי לקבל את מחמאות". זה המיס אותי. מאותו הרגע החלטתי שאני נותנת לזה מקום, זה בסדר לקבל מחמאות. אני משחררת. כמה קשה לשחרר.

אינטימיות לא באה בקלות, זה כמו שריר שצריך לעבוד עליו ולאמן אותו, ממש כמו באימוני כושר ואפילו כמו באימוני סטיילינג. זו עבודה יומיומית.

ל- צילה- תפור עליך- לחצו כאן