"אני לא מבין", אמר ילד מספר שלוש. "למה לא יכולת ללמוד לתואר בזמן שכולם למדו?".

זה היה לפני כשנתיים, בסמוך לסיום התואר הראשון, בימים שצעקתי בבית "שקט!", ואיימתי במעשים שעליהם אנשים יושבים בכלא שנים, אם מישהו ישמיע ציוץ בזמן שאני לומדת לאחד המבחנים האחרונים.

"מי קובע מתי צריך ללמוד?", שאלתי ברצינות את הילד, שביקש את אמא שלו בחזרה. והוא גירד את הראש, הרים כתפיים ושאל: "את תעשי גם תואר שני?".

את התואר הראשון התחלתי לעשות בגיל 42. כן, עד אז הסתובבתי בעולם חסרת תואר, אבל עם מיליון תעודות המעידות על סיום לימודים כאלה ואחרים. בעיקר כאלה שרציתי, שעניינו אותי, שגרמו ללב שלי לרקוד משמחה.

בגיל 21 ויתרתי על לימודי תואר ראשון לטובת לימודים בקמרה אובסקורה, בית ספר לקולנוע וצילום בתל אביב. למה? כי זה מה שרציתי ללמוד ולדעת.

ואחר כך באו עוד הרבה לימודים אחרים והתואר איפשהו ישב שם בפינה כמו חובה שצריך למלא. פחות בשבילי ויותר בשביל כל אלה ששואלים "אז במה יש לך תואר שני?" כמובן מאליו.

אף פעם לא ראיתי בזה דחיפות או צורך. הסתדרתי בחיים לא רע גם בלי תואר. ויום אחד זה קרה, החיים אילצו אותי להפשיל שרוולים ולעשות תואר ראשון. להיכנס לאקדמיה בגיל 42 כשאני עובדת בכמה משרות ואמא לשלושה ילדים קטנים.

"ירדת מהפסים?", שאלו אותי כולם ואני לקחתי את כל האוויר לריאות וצללתי למים העמוקים של האקדמיה.

עם ריח של טיגון שניצלים וראש מלא בערימות כביסה, כלים ומטלות החיים, נחתתי בכיתה מלאה בבני 25 שזה הרגע סיימו את הטיול הגדול והחיים עבורם הם עדיין סימן שאלה גדול.

שקעתי בתוך ספרים, מחברות, סיכומים, ויכוחים ואף קיבלתי בהכנעה את התואר 'חננה' מילדיי, רק בגלל שערערתי על ציון 95.

מהר מאוד גיליתי שהפתגם, 'כשהתלמיד מוכן - המורה מגיע', הוא כל כך נכון, ואין באמת גיל לאקדמיה, אולי אפילו להיפך.

אולי בגיל 40 פלוס יש למידה ממקום נכון יותר, ועם הידע המצטבר קל יותר להתנהל. אולי כי פשוט אנחנו כבר יודעים מה אנחנו, והתואר בא ממקום הרבה יותר פרגמטי כמו דרגת שכר בעבודה, ופחות בשביל כותרות מפוצצות כמו קריירה וחיפוש עצמי.

ואיך זה אפשרי? קוראים לזה ניהול זמן. כן, ברור שהתואר השני כבר באמצע, כי ככה זה, 'נגעת נסעת'.

ממש עוד כמה ימים השולחן שוב יתמלא במאמרים ואני אביט בספרים ואשאל את עצמי "בחייאת לימור, בשביל מה היית צריכה את זה?".

וילד מספר שלוש כבר לא ישאל למה לא למדת כמו כולם, כי הוא כבר יודע שככה זה. אתה לומד, באמת לומד, רק כשאתה מוכן לזה.

שתהיה שנה אקדמית מוצלחת.