בחייה של כל אישה (טוב, כמעט כל אישה), יהודייה ולא משנה מאיזו עדה, מתרחשת הטרגדיה הבאה. לה או למי מילדיה (במקרה שלי למשל) יש איזו פנטזיה להכין סופגניות ביתיות שיצאו בול כמו במאפייה רק יותר. יותר טעימות, יותר זולות, יותר משמחות, יותר דלות בקלוריות, וגם, ואולי בעיקר שמישהו יאכל אותן ויגיד "וואו, יצאו לך יותר טוב מבחנות", בלי שהשמן יטפטף לו בין השפתיים.

מאחר שלי אין שום פנטזיה שקשורה באפייה, בישול והכנת סופגניות, התענוג נחת עלי כשהעולל הצעיר החליט שזה הזמן לעשות סופגניות כמו בחנות. אחרי מסע שכנועים והסברים למה לא כדאי לנסות - הוא השתכנע. שכדאי לנסות. טוב, אמרתי לעצמי, וריח השמן השרוף מבית אמי התיישב היטב באפי - תנסי.

למשימה נגשתי אחרי הכנה מדוקדקת של תלמידה מצטיינת. אני אראה להם מה זה סופגניות. אחרי ה'סשן' הזה, אני פותחת מאפייה. נכנסתי לכל אתרי המתכונים, קראתי כל פיסת מידע בנוסח תעשה ואל תעשה, קניתי מצרכים, נשמתי עמוק וניגשתי למלאכה, נחושה בדעתי לנצח את המתכון הסודי.

סינר למותניי, מצרכים מולי ותפילה בלבי. העולל הצעיר התרגש לא פחות ממני, בכל זאת, אירוע כזה קורה רק פעם ב...אף פעם. במשך רבע שעה לקח לי להבין מה שמים ואיפה, כמה ולמה. הוא איבד סבלנות והתחיל לעשות מלחמת קמח עם עצמו. השיש נראה כמו אחרי מלחמה, השמן רתח לו בנחת בסיר, אבל העיגולים שיצרתי מהבצק נראו דווקא יפה.

הכל היה מוכן, קדימה לשמן. התחלתי לזרוק אותם אחד אחד. ואחד אחד הם התחילו להשחים וגם... לקבל צורות שונות ומשונות של חייזרים. טוב, אמרתי לעצמי, ככה זה הראשונים, הבאים בתור יהיו טובים יותר. התייעצתי עם חברות שאמרו לי להנמיך את הגז, להפחית שמן, לרקוד סמבה. ועשיתי הכל, אבל הן, הסופגניות, התעקשו לשוות לעצמן אישיות משל עצמן ולהשתזף.

"תקשיב", אמרתי לעולל, "זה ממש טעים". לקחתי ביס מאחת שהתקררה ונאבקתי בצרבת שישבה לי בגרון. "ממש כמו בחנות, אפילו יותר טעים". הבחילה התמקמה היטב בבטן. הוא הביט בי ועיקם את האף, ואמר שהוא מעדיף עם ריבה. מה הבעיה? ריבה. אז ריבה.

הזלפנו כמו נכבדת כדי להקל על הצרבת, פיזרנו אבקת סוכר בכמות שדורשת אינסולין באינפוזיה והבטנו בהן. "נו, תטעם", נדנדתי. כל כך רציתי לצלם אותו אוכל ולהעלות לכל האתרים האלה של המבשלות, אופות וסורגות. הוא אמר שהוא בעצם שבע.

הן מצדן התחילו להתקשות והאמת, גם אני הייתי שבעה וגם הכלב הריח וברח לפינה שלו. אז אחרי המאמץ הזה אני רוצה לצייד אתכם ברשימה של תעשה ואל תעשה בהכנת סופגניות.

עשה: אל תעשי. לכי לקנות. תחסכי לך את התור בבית מרקחת לתרופה נגד צרבות ושלא נדבר על חברת הניקיון, עוגמת הנפש וכמות השמן שאין מה לעשות איתו אחר כך. סופגניות קונים. לא מכינים בבית!
חג סופגניות שמח.