עורך דינו של הגבר טען בכתב התביעה כי מדובר בניצול ציני במגמתיות אכזרית של צעיר בשנות ה20 לחייו, חולה לב שנתמך על ידי הביטוח הלאומי.

לטענתו משך כשש שנים הקדיש התובע את  כל זמנו ומרצו הלאומי ורוב כספו שלו ושל בני משפחתו לטיפול, וגידול "בתו" משך כ-6 שנים נשא בנטל צרכי הבת, היה נוהג לרכוש לה טיטולים, אוכל, ביגוד, ומממן לה טיולים ככל אב מסור ואוהב. לאחר בדיקת אבהות חרב עליו עולמו כאשר התברר כי בת זוגו רימתה אותו לאורך כל השנים הללו.

מכתב התביעה שהגיש עו"ד מיכאל בן שבת עולה לפני כ-9 שנים האם, בשנות ה-40 לחייה, הודיעה לצעיר כי היא נכנסה ממנו להריון. משך תקופת ההיריון ה'אב' היה שותף פעיל ונכח במרבית בדיקות ההיריון.

ביום הלידה ביקשה ממנו בעורמה לא להגיע לבית החולים בטענה כי היא אישה דתייה ובאה ממשפחה דתית ולכן ביקשה לשמור על הקשר האינטימי ביניהם בסוד.

למחרת התקשרה והודיעה לו חגיגית שהוא יכול להגיע ולפגוש את 'בתו' ושניהם אף החליטו יחד איך יקראו לתינוקת שרק נולדה.

האישה השביעה את הצעיר עמו ניהלה מערכת יחסים רומנטית, לא לספר למשפחתה כי מדובר בבתו הביולוגית מחשש שהבת תוכרז כממזרה.

עו"ד מיכאל בן שבת בא כוחו של הצעיר טען כי האם הפכה את הצעיר ל"פראייר של המשפחה" כשקנה ביגוד גם לאחותה של ה'בת' ושילם גם עבור טיולים כדי שלא תקנא ב"בתו".

לפני שלוש שנים במהלך מריבה האישה הטיחה בפניו לראשונה שהילדה אינה בתו ואף הפנתה אותו לבדיקת רקמות להוכחת טענתה.

כשקיבל תוצאות הבדיקה חשכו עיניו וגילה את הגרוע מכל: הילדה היא לא בתו וכל עולמו התנפץ והתפרק.

האישה ביקשה לדחות התביעה על הסף, בין היתר בטענה כי מעולם לא נתנה לצעיר להבין כי הוא אביה הביולוגי של בתה ולמעשה מדובר בניצול ציני של הליכי משפט תוך כוונה להשחיר את פניה.

לטענתה הגרוש שלה מעולם לא הכחיש את אבהותו כלפי הילדה המדוברת וכי היא דומה שתי טיפות מים לגרוש. עוד הוסיפה כי התביעה מהווה התעללות בה במטרה להתעשר על חשבונה למרות שהצעיר "לא הוציא שקל" עבור הילדה.

השופטת ענת אלפסי מבית משפט לענייני משפחה באשדוד קיבלה את טיעוניו והראיות שהציג עו"ד מיכאל בן שבת וקבעה כי האישה גרמה לצעיר לחשוב כי בתה הקטינה הינה בתו הביולוגית ורק בהיותה למעלה מ-5 שנים הודיעה לו כי לא כך הם פני הדברים.

במהלך החקירה הנגדית האישה הודתה כי בשל מצוקה כלכלית בהיותה אם ל-8 ילדים אמרה לו שהוא אבי בתה והיא מתנצלת על כך מעומק ליבה.

לאור הכספים שהוציא בפועל עבור הילדה ונוכח מצבה הכלכלי הדחוק של התובעת, השופטת פסקה כי עליה לשלם לו פיצוי בסך 50 אלף ₪.