בליל ה – 21/1/2015 החליק הרכב של התובע על גבי מים שהיו על הכביש ופגע בפח זבל. ממקום התאונה נגרר הרכב על-ידי גרר, ושמאי אשר בדק את הרכב בסמוך לאחר התאונה קבע בחוות דעתו , כי עקב התאונה נגרם לרכב נזק בהיקף של כ- 18,100 ₪ (לפני מע"מ), והיות וערכו של הרכב עובר לתאונה עמד על כ- 25,125 ₪, אזי נגרם לרכב "אובדן מוחלט".

התובע פנה אל חברת הביטוח שלו, שירביט חברה לביטוח בע"מ בדרישה לפצותו בהתאם לתנאי הפוליסה, אלא שביום 17/6/2015 דחתה הנתבעת את דרישת התובע בנימוק, כי "בהתאם לממצאינו, עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי במסגרת חקירתך וחקירת רעייתך נמסרו גרסאות סותרות בדבר האירוע שבנדון".

לטענת חברת הביטוח, היא דחתה את התביעה על יסוד הסתירה, שלטענתה קיימת, בין המידעים שמסרו לה התובע ורעייתו ביחס לנוכחותה של הרעיה ברכב בזמן התאונה.

לאחר שנדחתה תביעתו לפיצוי, הגיש בעל הרכב תביעה בבית הדין לתביעות קטנות באשדוד. השופט יהודה ליבלין, שדן בתביעה, כתב בפסק הדין: "אציין, כי ניכר מעדויות התובע ורעייתו בפני, כי הם אינם שולטים בשפה העברית, ועל-כן ייתכן הדבר כי החוקרת לא הבינה כהלכה את דברי הגב' בריהון בשיחת הטלפון. משלא הובאה החוקרת לעדות, הרי שלא ניתן היה לברר טענה זו של הנתבעת, וכך נותרות עדויות התובע ורעייתו, אשר לא נסתרו, כי הגב' בריהון נכחה ברכב בזמן התאונה. מכאן שעילת הנתבעת לדחיית התביעה איננה עומדת עוד".

עוד כתב השופט ליבליין בפסק הדין: "אציין עוד, כי הנתבעת ביקשה לרמוז, כי התובע ביים את התאונה, אך להשערה זו לא הובאה כל ראיה תומכת".

בסופו של יום פוסק השופט כי חברת הביטוח תפצה את בעל הרכב בסך של 22,175 ₪, ובנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובע (ובכלל זה בעלות חוו"ד השמאי) בסכום כולל של 1,000 ₪.