בית הדין לעבודה בבאר שבע, בראשות כב' השופט יוסף יוספי, קבע כי התובעת למעשה נטשה את עבודתה ולא פוטרה. השופט יוספי קבע כי התובעת לא היתה עובדת מצטיינת כטענתה, וכי היו לה הפרות משמעת שלאחריהן קיבלה עוד הזדמנות.

לדוגמה, התובעת הגדילה עשות בכך שהדביקה מודעות על בניינים בהם היתה אמורה לחלק דואר, ובהן הסבירה כי אינה מחלקת דואר באזור זה "בשל העובדה שמנהל הדואר לא אוכף את חוק איסור עישון במקום העבודה. זוהי עבירה פלילית שבגינה נאלצתי לעזוב את בית הדואר, ולא הספקתי להכין את הדואר לחלוקה. לידיעתכם, זו פגיעה בזכותכם לקבל דואר מדי יום. בתודה, דוורית האזור". התובעת אף ציינה על גבי המודעות את מספר הטלפון בסניף דואר אשדוד.

דיירי הבניינים כתבו מכתב לנתבעת, ובו התרעמו על כך שמודעות אלה נתלו על הבניינים, ועוד הוסיפו כי "גם כך זמן רב אנו סובלים מדוורית או דוור אשר מחלקים דואר אצלנו באזור. הדואר מפוזר בכל מקום, גם מכתבים אשר לא שייכים בכלל לבניינים...או הרבה פעמים נמצא דואר מבניין אחר משלושת הבניינים הללו בבניין השכן...כולנו משלמים מיסים ומגיע לנו לקבל שירות, ולא שביתות לא הגיוניות של דוור/דוורית".

לאור האמור לעיל, דחה השופט יוספי את טענת התובעת כי היא פוטרה שלא כדין.