שבועיים אחרי שרכש טרטורון, במהלך רכיבת שטח התהפך הצעיר ונפצע קשות בירכו. הוא פונה באבולנס של מד"א לבית החולים. 

שנה לאחר התאונה, הצעיר הגיש תביעה להכיר בתאונה כתאונה בעבודה. לטענתו של הצעיר, הוא היה אחראי על קיום אירועים וימי כיף לעובדים במוסך בו עבד, ובעת שהתהפך עם הטרקטורון הוא היה עסוק באיתור שטח לפעילות עבור עובדי החברה.

בביטוח הלאומי דחו את תביעתו של הצעיר. בנימוקים לדחיה נטען על ידי המוסד כי "מכלול הראיות מלמד כי הנסיעה לא נעשתה לצרכי העבודה, אלא לצרכים פרטיים של המערער: התביעה למוסד הוגשה רק כעבור כשנה ממועד התאונה; הטרקטורון נרכש שבועיים קודם לכן; שבוע לפני כן רכב המערער על הטרקטורון באזור שבו נפגע. יש סימני שאלה סביב גרסת המערער, שכן אם חיפש מקום נגיש לביצוע הפעילות, לא ברור מדוע הגיע לאזור חולי (שבו אירעה התאונה) וללכת רגלית כדי לבדוק נגישות. ואם האזור של מתחם התחנה מצומצם ויש בו ספסלים כפי שהתבקש, לא ברור מדוע נדרש למערער זמן כה רב לבחינת השטח. בנסיבות אלה, משהתאונה לא אירעה תוך כדי ועקב העבודה, אין להכיר בה כפגיעה בעבודה".

לאחר שנדחה על ידי המוסד לביטוח לאומי, הצעיר הגיש ערעור על ההחלטה לבית הדין האזורי לעבודה. לאחר שמיעת הצדדים ועדויות, בין השאר של אביו של הצעיר ומזכירה במוסך, החליט בית הדין כי לא הוכח שהצעיר רכב על הטרטורון לצרכי עבודה ועל כן אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

כנגד החלטה זו הגיש הצעיר ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, שדחה אף הוא את ערעורו של הצעיר. בהחלטה של בית הדין הארצי לעבודה, עליה חתומים שלושה שופטים ושני נציגי ציבור, נכתב: "לא ניתן הסבר מניח את הדעת לעובדה שהמערער נעזר בטרקטורון לשם הגעה למתחם התחנה, שעה שכל מטרתו היא איתור מקום נגיש לפעילות העובדים, שנועד, בין היתר, לריקודים ולמשחקי חברה".

בית הדין ממשיך וכותב בפסיקתו: "גם אם הנסיעה שבמהלכה התרחשה התאונה נועדה לשתי התכליות, וגם בהנחה שאין פער זמנים כנטען על ידי המערער, הרי שנוכח מקום התרחשות התאונה כעולה מעדותו של מר פ', יותר סביר כי התאונה אירעה בעת שהמערער כבר לא פעל לאיתור מקום לפעילות, אלא בעת שעשה לעצמו ברכיבה על הטרקטורון. משכך לא ניתן לקבוע כי התאונה היתה תוך כדי ועקב העבודה".